השבוע: דמוקרטיה חולה

המתמחים שוב מתפטרים השבוע. ולא עזרו האיומים ולא צלו של ד"ר אידלמן או רוחו של ד"ר היפוקרטס. האוצר ומשרד הבריאות התאמצו לתייג אותם כצעירים חסרי אחריות על גבול האנרכיסטים. רובם לא נבהלו והגישו שוב את התפטרותם. לזכותם ייאמר, שלא בלב קל. אם ננסה לתאר את דמותו של המתמחה המרדן נקבל דמות של צעיר או צעירה, המודעים ליכולותיהם הקוגניטיביות הגבוהות (מינימום 730 בפסיכומטרי וממוצע 109 בבגרות), שהציבו לעצמם מטרות נעלות כמו שליחות ותרומה לציבור. אולם בניגוד למוריהם, הרופאים המתמחים בזמנם, הם לא מוכנים לעבור את השנים הקרובות בתנאי עבדות ואחר כך לבלות עד הפנסיה במירוץ מבית החולים לקליניקה.

המתמחים הם צעירים מפוכחים, חרדים לעתיד הרפואה הציבורית אך מבינים מה שמוריהם הדחיקו - חברי הכנסת, פקידי האוצר או עובדי חברת החשמל עובדים פחות שעות מהם, משקיעים הרבה פחות שנות לימוד מהם, עבור שעת עבודה משתכרים יותר ועל האחריות לחיי אדם אין צורך להכביר מילים. מן הצד השני פתיחת ההסכם עם הרופאים עלולה לגרור תגובת שרשרת מסוכנת במשק אלא אם כן שר האוצר וראש הממשלה יירתמו למצוא פתרון יצירתי וייחודי.

ראש הממשלה עסוק באיראן השבוע יותר מהרגיל, הוא גם יושב שבעה כך שבשני המקרים אינו נוכח. ושר האוצר, לא במקרה, פינה את הבמה לליצמן, שכהרגלו בקודש דאג להבעיר את השטח. כעת נותר להמתין ולראות מתי ייסגרו שערי בתי החולים. זאת אפשרות מפחידה לא פחות מאחמדינג'אד או מהאקטיביזם החקיקתי.

אקטיביזם חקיקתי הוא מונח לשוני שנתבע תוך כדי כתיבת שורות אלה לשם ההמחשה, וארשה לעצמי לכנות אותו מונח בהתהוות. הולדתו בכנסת הנוכחית. המקטרגים יציינו שהאקטיביזם השיפוטי הוא האחראי להיוולדו. ייתכן, אך עדיין התוצאה זהה. המחוקקים המצטיינים של הימין בראשותם של זאב אלקין, יריב לוין, יעקב נאמן ואביגדור ליברמן, מצאו באמצעותו דרך חוקית להתגבר על הדמוקרטיה. כך הם יולדים, ללא אמצעי מניעה, תינוקות עם נטייה פשיסטית מובהקת הממוקדים בביטול הגופים המבקרים, בהגבלת חופש הביטוי ובמלחמת חורמה בבית המשפט העליון.

מבט חטוף לשכנים באזורינו יאשר שהקיצוניים מתחזקים לא רק כאן. הדוגמאות במצרים, לוב או תוניסיה מעידות כי משטר דמוקרטי באזורינו הוא חלום של בודדים או של אובמה. נתניהו טוען בכל הזדמנות בה ניתן לקצור מחיאות כפיים, שאנחנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, אך נוהג להנמיך פרופיל כשהצבעות אנטי דמוקרטיות עולות בכנסת חדשות לבקרים.

השאלות מתי אמא טאליבן תיבחר לכנסת, מתי יגאל עמיר יזכה לחנינה ומתי ליידי גאגא תופיע בפארק הירקון בלבוש צנוע או יותר הגיוני שלא תופיע כלל, עשויות להישמע כיום מופרכות אך אם להסתמך על חזונם האקטיבי של נאמן, ליברמן ושות' זוהי רק ההתחלה.