השביתה בהבימה נמשכת

גם ביום שישי האחרון לא הופקדה בחשבונם של עובדי הבימה משכורת חודש אוגוסט, והעובדים ממשיכים לשבות. ועד העובדים של התיאטרון הלאומי, שבמשך שנים ספג לא מעט קיצוצים, החליט בימים האחרונים לעשות מעשה ולסגור את בימת התיאטרון.

העובדים מסרבים לקבל את הסכם ההבראה, שאחרי חודשים רבים גובש השבוע בין האוצר לבין התיאטרון. הם כבר עייפים מלשמוע את צמד המילים — "הסכם הבראה".

הודעה שהוציא ועד העובדים ביום שישי לעיתונות מלמדת כי העובדים החליטו להיות אחראים לגורלם ולא לקבל הסכמים שגובשו שלא בידיעתם. ביומיים האחרונים, כך נאמר בהודעה, מתגבש בגיבוי ובליווי יו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, עו"ד אבי ניסן קורן, הסכם קיבוצי שיאפשר לעובדים לחזור לעבודה, בכפוף לתשלום המשכורות ולהסדרה מלאה של החוב לקרנות ולקופות. בהסכם נקבע כי לא יערכו פיטורים ללא הסכמת ועד העובדים. היום בבוקר אמורה להתקיים ישיבה בנוכחות הוועד והנהלת התיאטרון במטרה לגבש הסכם שיחזיר את התיאטרון לפעילות שוטפת.

ועד השחקנים מפגין סולידריות עם מאבקם של העובדים. חלקם, כמו רמי הויברגר, אף נרתמו באופן אקטיבי. אחרים מבקשים מהועד להפסיק את השביתה ולקבל את ההסכם שגובש עם האוצר. נכון לכתיבת שורות אלה השחקנים עדיין שובתים. ולא מדובר במהלך מובן מאליו — אמנם גם השחקנים לא קיבלו החודש משכורת, אך הם יושבים על חוזי שכר נפרדים ומיוצגים על ידי ועד אחר. גורמים בתיאטרון מעריכים כי השחקנים יהיו קשובים יותר להנהלת התיאטרון ובסופו של דבר ישמשו כגורם מפשר.

פשרה כואבת

השביתה התחילה ביום שישי שעבר, כאשר העובדים היו אמורים לקבל את המשכורות ואלה בוששו להגיע. ביום שלישי נפגשו נציגי משרד האוצר, נציגי משרד התרבות ונציגי התיאטרון. בפגישה הזאת, אחרי חודשים ארוכים של התדיינות, גובשו הבנות בין הצדדים. האם צלה של שביתת העובדים ריחף מעל חדר הישיבות וזירז את ההסכמות? אין לדעת. אך דבר אחד ברור: ראשי הבימה הסכימו לפשרה כואבת, וקיבלו עליהם סעיף שעמד כאבן נגף בין הצדדים ובגינו ניטש בינם קרב מר — מינוי חשב מלווה לתיאטרון.

מדוע התנגדה הבימה לליווי חשב? ובכן, התיאטרון טוען כי הוא עומד מול בעיה תזרימית ולא תקציבית ועל כן אינו גוף במצוקה ואינו זקוק לליווי חשב. לטענת הבימה הגירעון, העומד על יותר מ־40 מיליון שקל, נגרם בשל הלוואה בריבית בלתי הגיונית, שנתנה המדינה לתיאטרון לפני 15 שנה, בזמן שיעקוב אגמון עמד בראשו.

עתה, משנחתם הסכם ההבנות, מתעוררת השאלה למה הבימה הסכימו לוותר בעניין החשב, באותה פגישה ביום שלישי. האם בשל העובדה שברקע הדהדו קולותיהם של העובדים השובתים? או אולי צליל המפתחות לבניין החדש והמיוחל, שמגיעים ממש בימים אלה? מקורות בתיאטרון טוענים כי ההסכמה למינוי חשב לוותה בפשרה גם מצד המדינה. לדבריהם, הובטח לתיאטרון כי זהות החשב תיקבע בהסכמה עם מועצת נאמני התיאטרון וההנהלה, וכי המינוי יהיה קצוב בזמן.

גבול השביתה

דבר אחד בטוח, הנהלת הבימה לא שיערה את העוצמה והנחישות שיפגינו העובדים. על פי ניסיון העבר היה אפשר להניח שהגורמים הבאים — "קצת ציונות", פנייה לרגש ולנאמנות של העובדים, בשילוב הבטחות לעתיד, החתימה על ההסכם והכניסה הקרובה לבניין החדש — יבטיחו לתיאטרון שקט תעשייתי.

אבל, על אף הצער על הפגיעה בצופים, יו"ר הוועד איתן סיביליה נחוש להמשיך במאבק: "אני בטוח שכל אחד מבאי התיאטרון לא היה יכול לצפות בהצגה כשהוא יודע ששכרו לא שולם באותו חודש".

אך כל האמפתיה שהצופים, שנותרו בבית, מרגישים כלפי עובדי התיאטרון, לא תכסה את ואת ההפסדים ההולכים ונערמים עם כל ביטול של הצגה. באנלוגיה לשביתת הרופאים, אפשר לומר שהעובדים צריכים לשבות עד גבול מסוים, אותו גבול שמבטיח שהחולה, ובמקרה זה התיאטרון, לא ימות.