"גם ברזל ובטון יכולים לתת חום"
האדריכל דן טרוים, שעיצב מקומות כמו מסעדת חדר האוכל והבר פלורנטין 10, מציג קולקציית ריהוט ראשונה בעיצובו. בראיון ל"כלכליסט" הוא מסביר למה בחר לעצב רהיטים ב"מחירי ביניים" שבין איקאה לטולמנ'ס
"טולמנ'ס וקסטיאל או איקאה. אין באמצע". כך מגדיר האדריכל דן טרוים את הקונפליקט הישראלי בריהוט. "בתחום הריהוט אנחנו עדיין לא מפותחים. לא קיימים מעצבים ישראלים לריהוט, חוץ מקסטיאל ואריק בן שמחון שהם מאוד יקרים".
טרוים חושף בימים אלה את קולקציית הרהיטים החדשה בעיצובו. לדבריו, הקולקציה אמורה לספק עיצוב איכותי במחיר הגיוני - לא איקאה ולא חנויות היוקרה. משהו באמצע. אבל האמצע בעייתי, ולכן טרוים עצמו עדיין לא יודע היכן למכור את הרהיטים. הוא מודה שטולמנ'ס או הביטאט הם המקום האידיאלי, אבל כמי שיוצא נגד המחירים שלהם, הוא לא יכול להציג שם. כך קורה שהוא נשאר עדיין בסטודיו שלו, מחפש את מקומו. "אני לא רוצה לפתוח חנות, כי זה אומר ייצור, שיווק ומכירה, וזה לא מדבר אליי. אבל אני רוצה לשווק לחנויות כמו משרד האדריכלים אוטובאן (מעצבי פנים, בתי קפה ורהיטים, שיחד עם חברת מוג'י משמשים השראה לטרוים - ד"ג)".
הדיבור של טרוים (37) מורכב מחצאי משפטים קצרים ותמציתיים. אבל למרות החזות המופנמת והצנועה שלו, הוא אחראי לעיצוב שורת מקומות בילוי מוכרים בלב הסצינה התל־אביבית: הברים פלורנטין 10 בפלורנטין וברטלבי בדיזנגוף, המועדון זיזי טריפו (בשיתוף סטודיו "מו"), חנויות האופנה Ossi באבן גבירול ובטרפליי במתחם התחנה, חנות המשקאות חינאווי בקרליבך, סניף ארומה בכיכר רבין, בית הקפה־מסעדה פטלינה בצהלה, מסעדת חדר האוכל במתחם האופרה, והעבודה האחרונה שכרגע נמצאת בשלבי ביצוע - שיפוץ סניף לחם ארז באבן גבירול.
"כמו שלחם הוא בסיסי באוכל, גם אני משתמש בעיצוב בחומרי גלם בסיסיים", מסביר טרוים על קולקציית הריהוט החדשה, שכוללת שימוש בשלושה חומרי גלם עיקריים: עץ אגוז, זכוכית משוריינת וברזל. מי שמכיר את מקומות הבילוי שעיצב טרוים, יוכל לזהות מעין גרסה מוקטנת שלהם בשבעת רהיטי הקולקציה: שולחן אוכל ושני ספסלים, שולחן קפה, כיסא במאי, סולם מדפים, מראה ומנורת עמידה.
"ב־2008 במסעדת חדר האוכל החל להתגבש הרעיון של שימוש בחומרים טבעיים וטקסטורות שאפשר להבין מהחומר", נזכר טרוים.
גם לבית פרטי בחרת לעצב, כמו במסעדה, ספסל ישיבה במקום כיסא מרופד עם משענת.
"תסתכל על עצמך עכשיו כשאתה יושב ומדבר איתי. מתי בכלל נשענת אחורה? חדר האוכל זו לא מסעדה להימרח בה, זה מקום בילוי עם אוכל שמוגש מהר. וחוץ מזה, כך זה יותר סוציאלי. על ספסל אתה מתחלק במושב".
אתה מגדיר את עצמך אדריכל סוציאלי?
"כן. אני עושה מקום עם אינטראקציה, אתה בא לדבר שם, להיות בחברה. אפילו במשרד הפרטי שלי יש שולחן עבודה אחד ארוך וכולם עובדים ביחד".
סגנון נזירי
טרוים הוא בוגר בית הספר לאדריכלות בניו יורק (NYIT). אחרי שחזר לארץ ב־2002 עבד במשך שנתיים בסטודיו העיצוב מו שאחראי על רבים מהמסעדות והמועדונים בארץ. ב־2004 פתח סטודיו עצמאי, והעבודה הראשונה שלו היתה הבר פלורנטין 10 בתל אביב, עבודה השייכת לתקופה אחרת, בטרם התגבש סגנונו. הקירות בבר צבועים ירוק־חום, השולחנות בפורמייקה חומה ועמדת המלצרים באדום - דברים שטרוים לא היה מעלה בדעתו ליצור היום, כאלה שמכסים את החומר ואוטמים אותו.
"אני משתמש היום בחומרים פשוטים, מדויקים, בסיסיים וסופר־מעוצבים בסגנון נזירי ולא מתחכם", הוא מסביר את השינוי שעבר בשבע השנים האחרונות. "זה עיצוב שמיועד לאנשים שמבינים עיצוב, ולא צריכים יציקת פלסטיק מסובכת או עיטורים".
אבל הפשטות הנזירית הזו בבית יכולה לייצר תחושה מדכאת.
"אני לא חושב כך. מתקבלת תחושה חמה ועמוקה מהחומר עצמו, מעץ אגוז עם שמן, מהברזל החשוף. כן, אפילו ברזל או בטון יכולים להשרות תחושת חום. בטון הוא חומר קר, אבל בשילוב עם חומרים חמים כמו עץ, הוא נראה פתאום חם. כל חומר שאתה מבין אותו נותן ממד של עומק ומכאן גם חום. בחדר האוכל יש קירות בלוקים חשופים, ובארומה צבעתי בלבן את הבלוקים והשתמשתי בתריס פלסטיק תל־אביבי. גם הזכוכית המשוריינת שברהיטים היתה אופיינית לבתים בתל אביב בשנות השמונים, המדפים מזכירים את שנות החמישים, ומנורת הפחם שהשתמשתי בה היא גרסה מוקדמת למנורת הליבון. אלה דברים שאנשים מכירים ומתחברים אליהם מהעבר".
בקולקציה הבאה נזכה גם לישיבה נוחה ומרופדת?
"יכול להיות, אני מתכוון בעתיד להכניס חומרים חדשים, בהם גם בד, אבל רק כקונטרסט לחומר קשה".
