סיבוב נוסף בקרב בין משרד האוצר לרופאים: תוספות השכר לבדן לא יצילו את המערכת
הרופאים מנסים לצייר את מאבקם הנוכחי על תוספות שכר של עד 50% כמאבק על עתיד מערכת הבריאות. באוצר טוענים שהרופאים הבכירים צריכים לוותר עבור המתמחים. כלכליסט מציג: האמת מאחורי טיעוני הצדדים
לא משנה איך יסתיים הסיבוב הנוכחי של המאבק בין ההסתדרות הרפואית (הר"י) למשרד האוצר, דבר אחד כבר ברור - תוספות שכר לבדן לא יפתרו את הבעיות הקשות של מערכת הבריאות הציבורית בישראל. רק לאחרונה זכו כל הרופאים מהמגזר הציבורי (בתי החולים הממשלתיים, שירותי בריאות כללית ואלו של הדסה) לתוספת שכר של 23.5%. רופאים במקצועות במצוקה - הרדמה, רפואת פגים וטיפול נמרץ - קיבלו 8% נוספים כתמריץ לעיסוק במקצועות אלה, אם כי מצב המקצועות נותר אנוש.
לפחות בשלב הזה, הוויכוח בין ההסתדרות הרפואית לאוצר הוא על יותר מתוספות שכר. בהר"י דורשים בין היתר לחזק את הרפואה הציבורית בפריפריה, להוסיף תקינה של רופאים בבתי החולים, ולתת אפשרות לחולים לרכוש ניתוחים פרטיים בבתי החולים הממשלתיים באמצעות הביטוחים המשלימים.
חולים מאושפזים בבית חולים (ארכיון) צילום: צביקה טישלר
למרות כל זאת, משיחות עם גורמים שונים המעורים בשיחות, המו"מ לא צפוי להסתיים עם הודעה דרמטית על שינוי סדרי עולם. המחסור ברופאים והזקנה במסדרון יישארו איתנו גם לאחר לחיצת הידיים המהוססת בין יו"ר ההסתדרות הרפואית ליאוניד אידלמן, לבין הממונה על השכר באוצר אילן לוין, לאחר שיגיעו להסכמות בשורה של נושאים.
תוספת שכר: בין הביוטק לעופר עיני
הרופאים: בהסתדרות הרפואית דורשים 50% תוספת לשכרם, העומד היום בממוצע על 42 שקל לשעה - עיוות היסטורי בעיני הרופאים. מערך השעה הזה גוזרים את שווי העבודה בשעות נוספות, את הזכויות הסוציאליות, ואת ההפרשות לקרנות ההשתלמות והפנסיה. בנוסף הם דורשים להקים מנגנון לפיצוי על שחיקה ריאלית בשכר כתוצאה מהאינפלציה, והטבות סוציאליות נוספות.
האוצר: במשרד האוצר מוכנים לדבר רק על מספר אחד: 6.25%. זוהי התוספת שקיבלו כלל עובדי המגזר הציבורי עד 2013, כתוצאה מההסכם בין ההסתדרות למדינה בנובמבר האחרון. הרופאים נוטלים 350 מיליון שקל בשנה בעקבות התוספת הזאת, אומרים באוצר, ולכן אין סיבה לתת מענק רוחבי אחיד לכלל הרופאים. עם זאת מוכנים באוצר לדון במניעת שחיקת שכר עתידית.
במבט נוסף: במשרד האוצר טוענים כי הרופא הממוצע משתכר 26,322 שקל בחודש - פי שלושה מהשכר הממוצע במשק. זהו ללא ספק סכום נכבד, אך הבעיה היא שמדובר בשכר שניתן להגיע אליו רק באמצעות שעות עבודה רבות מאוד מסביב לשעון, וספק אם יש חולה שרוצה שהרופא שמטפל בו יהיה עייף כל כך. בנוסף, ההשוואה צריכה להיות לא רק לממוצע השכר בישראל, אלא לאפשרויות ההשתכרות בחו"ל, בבתי החולים הפרטיים או בענפים אחרים כמו הייטק וביוטק. בדיקה כזו תגלה כי את השכר החודשי שלו בבית החולים הממשלתי שיבא, יכול רופא מומחה לעשות בניתוח אחד באסותא.
שעון נוכחות: זועמים על ההשפלה
הרופאים: קשה להאמין, אבל אחד הנושאים שהכי מעוררים תרעומת וזעם בקרב ציבור של רופאים מכובדים הוא נושא שעון הנוכחות. דו"ח של מבקר המדינה מצא כי בחודשים מאי–יולי 2007 עזבו 24 רופאים מתוך 200 שנבדקו את בית החולים מוקדם מהנדרש, כדי ללכת לעסוק ברפואה פרטית — בקליניקה או בבית חולים פרטי. למרות זאת, הרופאים לא מוכנים להחתים כרטיס. מנכ"ל הר"י לאה ופנר אמרה השבוע: "האוצר מציע את שעון הנוכחות כי הוא יודע שמדובר מבחינתנו בסדין אדום. כבר אמרנו שלא נעמוד מאחורי רופא שנמצא כי רימה בשעות העבודה שלו".
האוצר: אחד הפתרונות שמציע משרד האוצר להעלאת שכר הרופאים הוא עבודה בשעות נוספות. הבעיה, מבחינת הר"י, היא שהמשרד מציב כתנאי לכך את ההתקנה של שעון נוכחות, כך שיהיה ברור שהשעות שנרשמות בתלוש השכר הן השעות שהרופא עבד בפועל. גורם באוצר אמר אתמול: "אנחנו פשוט לא מוכנים לתת כסף לרופא שלא מגיע לו. זו גניבה של הקופה הציבורית ופגיעה משמעותית בתקציב של בתי החולים".
במבט נוסף: אין סיבה שרופא לא יחתים שעון נוכחות כמו כמעט כל עובד מדינה. אם זה פוגע בכבוד הרופאים, הם יצטרכו לבלוע את הצפרדע הקטנה יחסית.
ארכיון צילום: בלומברג
תקנים לרופאים: עדכון התקינה האחרון - ב־1976
הרופאים: על פי בדיקת ההסתדרות הרפואית יש פער של עד 80% בין מספר הרופאים בבתי החולים לבין התקינה. הסיבה היא קושי בגיוס רופאים, בעיקר בפריפריה, והמשמעות היא שהרופאים הקיימים נדרשים לעשות הרבה מאוד תורנויות. רופא מרדים בבית חולים זיו בצפת, למשל, עושה 9.1 משמרות בחודש, כאשר ארבע הוא המספר המומלץ. מדובר, יובהר, בתורנויות מעבר לעבודת היום. רופאי יילודים בבית החולים ברזילי באשקלון מבצעים 7.6 משמרות בחודש, והכירורגים באותו בית חולים עומדים בעומס תורנויות חודשי ממוצע של 11.5. הר"י דורשת תוספת תקינה של 25%–100% בבתי החולים השונים כדי למנוע ממצב זה להימשך.
האוצר: באוצר אומרים בצורה חד משמעית כי נושא התקינה כולו אינו מעניינה של ההסתדרות הרפואית, ולכן מסרבים לדון בנושא סביב שולחן המו"מ. המקרים היחידים שבהם יש באוצר נכונות לדבר הוספת תקנים נוגעים למקצועות ספציפיים בבתי חולים מסויימים, אך בשום פנים ואופן לא בהרחבה כללית של מספר התקנים. לאוצר יש הצעה להפחתת עומס התורנויות: חיוב רופאים מומחים לבצע יותר תורנויות כאלה, כדי שהרופאים המתמחים יוכלו לנוח מדי פעם.
במבט נוסף: הפעם האחרונה שהתקינה בבתי החולים עודכנה היתה ב־1976, וללא ספק מדובר בבעיה קשה. המחסור ברופאים הביא לכך שאלו הקיימים עושים יותר מדי תורנויות. מחקר אמריקאי הראה כי רופאים עייפים נוטים לעשות 35% יותר טעויות בטיפול בחולים מאשר רופאים לא עייפים. לפני חודש הסכים האוצר להתפשר עם האחיות על תוספת של 190 תקנים, אך זאת רק לאחר שסירבו להמשיך לקבל חולים למחלקות הפנימיות. המאבק בין משרד הבריאות להר"י על מי יביא לתוספת תקינה הוא בעיקר עניין של כבוד, אבל מישהו צריך לעשות משהו שיגרום לאוצר להוציא את הכסף מכיס התקציב.
פתרונות לפריפריה ולמקצועות במצוקה: נותר בעיקר עניין האגו
הרופאים: ההסתדרות הרפואית דורשת תוספות שכר משמעותיות לרופאים המועסקים בפריפריה ובמקצועות במצוקה. המקצועות במצוקה מתאפיינים בכך שהם ניתנים כמעט אך ורק המערכת הבריאות הציבורית, ועל כן רופאים המעוניינים להשתכר מעבר לשכר במערכת זאת אינם נוטים לעסוק בהם. הפריפריה היא המקבילה החברתית של המקצועות במצוקה וסובלת מביקוש נמוך מדי של רופאים.
בהר"י דורשים חבילת דיור, לימודים, הקלת מס של 5% והטבות נוספות כדי למשוך רופאים לפריפריה ולהישאר בה. לטענת הר"י, הפער בין השכר של רופא במרכז הארץ לבין זה של רופא בפריפריה יכול להגיע ל־2,300 שקל בחודש. בהר"י דורשים גם תוספות מיוחדות למתמחים בפריפריה.
האוצר: על פניו, נראה כי אין ויכוח בין הר"י לאוצר בנושא זה, שכן באוצר מוכנים להקצות תוספות ייחודיות לרופאים במקצועות במצוקה ובפריפריה. עם זאת, אומרים במשרד, התוספת הזו צריכה להינתן מתוך מסגרת התקציב, כלומר על חשבון הרופאים האחרים. "אפשר לתת עד 30% תוספת שכר לרופאים הצעירים בפריפריה ובמקצועות שבמצוקה, אבל זה דורש שכל תוספת השכר של 6.25% תופנה לטובת רופאים אלה ולא לרופאים המומחים והבכירים", אמרו אתמול גורמים באוצר.
במבט נוסף: כמו במקרה של התקינה, מדובר בעיקר בקרב יוקרה בין משרד הבריאות להר"י. מנגד, משרד האוצר צריך להבין שזריקת כמה גרושים לרופאים בפריפריה לא תביא לנהירה אל מחוץ למרכז.
רעיון אחר שיכול להצליח אינו כלכלי דווקא, ולמרות הניחוח הבן־גוריוני שלו הוא מגיע מבית מדרשו של סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: למנוע ממתמחים להתמחות במרכז, כדי שיעשו זאת בפריפריה. התקווה היא שתקופת ההסתגלות, התמריצים הכלכליים ואפשרויות הקידום ישאירו אותם שם.
בריאות פרטית - בית חולים ציבורי: מאבק על לב הרופאים
הרופאים: מתן אפשרות לקופות החולים לממן טיפולים פרטיים בבתי החולים הממשלתיים ולא רק בבתי החולים הפרטיים. לטענת ההסתדרות, אישור כזה יאפשר לרופאים להשתכר טוב יותר בבתי החולים הציבוריים, ויפחית את התמריץ לעבוד אחר הצהריים בבתי חולים פרטיים ובקליניקות — אותה תופעה שעל בסיסה נימק האוצר את דרישתו להחתמת כרטיס עבודה. הרופאים מוסיפים כי אישור שב"ן בבתי החולים הציבוריים יאפשר ניצול טוב יותר של שטח חדרי הניתוח, ישאיר רופאים מומחים קרוב למחלקות גם בשעות הערב, ויכניס למערכת יותר ממיליארד.
האוצר: באוצר מתנגדים בחריפות למהלך משני טעמים. הראשון הוא חשש מהגדלת ההוצאה הלאומית לבריאות. השני הוא חשש מהגדלת פערים בין מטופלים, משום שהרופאים יעדיפו לטפל בחולים הפרטיים ולא באלה שבאים ללא הביטוח המשלים. בכל מקרה, אומרים באוצר, אין פה עניין למו"מ, שכן מדובר במדיניות ממשלה ולא בנושא של יחסי עבודה.
במבט נוסף: ב־2002 אסר היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין את ההפעלה של שירותי רפואה פרטיים בבתי החולים הציבוריים. עם זאת, אין סיבה שרק בתי החולים הפרטיים ייהנו מהסכומים העצומים שמשלמים להם הביטוחים המשלימים ובתי החולים הממשלתיים לא ייהנו מכך גם הם.
