אמא אמרה לי: "חיה את חייך, אל תרגיש רע עם זה"

חיים כצמן, יו"ר גזית גלוב, בן 60, נשוי, אב לשלוש, גר במיאמי

אבא שלי, יהושע, היה בכיר במועצת הפועלים של תל אביב, ופרס העובד המצטיין בתל אביב, שמוענק אחת לשנה, נקרא על שמו. במסגרת תפקידו, הרבה לעבוד עם הפועל תל אביב, ובנה את אולם אוסישקין ואת בלומפילד. אני זוכר שכשהייתי בן 15 הוא נקלע לחיכוכים עם ספורטאים של הפועל, היו איומים על חייו והיתה תקופה שהוא הסתובב עם שומרי ראש. זו היתה הפעם הראשונה שבה נתקלתי באיומים על הוריי, ואבא שלי בעצמו השביע אותי שהדבר האחרון שאעשה זה להתעסק בספורט. בשנים האחרונות, כשלמכור ולקנות קבוצות ספורט היה אין, פנו אליי אנשים שידעו שהפועל ת"א היה כמעט שם נרדף לאבא. אמרתי להם שאני מכבד את זכרו, ושאני לא אתעסק בזה.

1961. סוניה ויהושע כצמן עם חיים, בביתם בקריית מאיר (רח' צייטלין), תל אביב

"הוריי, יהושע וסוניה, היו מלח הארץ. אנשים אמיתיים שבאו לארץ ישראל כדי לחיות בה, והם חיו במלוא מובן המילה - הגשמת הציונות שלהם היתה גם קונצרטים, הצגות, אמנות. הם הסתפקו במועט, חיו כל החיים שלהם באותה דירה של שלושה חדרים, ואף פעם לא הרגשנו שצר לנו. זה לא היה בית עשיר, לא היה כסף בבית, אבל לא היתה הצגה או קונצרט שההורים לא ראו. רכשתי מהם אהבה לאמנות, וכל הקירות בבית שלנו היו עם תמונות.

"מאמא, שהיתה עקרת בית, ירשתי את האהבה לקריאה. אני קורא אובססיבי, של ספרים - וגם של מסמכים. לקחתי ממנה גם את הספקנות - היא היתה אשה סקפטית, בצורה חיובית, ותמיד אמרה שיש יותר מפרשנות אחת או נקודת מבט אחת לדברים. מאבא קיבלתי את החריצות, הוא היה איש חרוץ בצורה קיצונית.

"דווקא בתיכון לא הייתי מהתלמידים החרוצים, ולא היה להורים כל כך במה להתגאות בי. האכלתי אותם מרורים בשנות התיכון, אבל אחר כך הדברים הסתדרו. אני יודע שאמא היתה מאוד גאה בי כשסיימתי קורס קצינים בצבא, יכול להיות שאפילו היו לה דמעות בעיניים, אני לא בטוח. הישגים כאלה, של הצבר המחוספס והישראלי, עשו להם את זה, אף שהם הגיעו לישראל כבר בתחילת שנות השלושים.

"המוטו של אמא שלי בחיים היה לכבד את הרצונות של הילדים, אצל אבא זו פחות היתה הגישה. אפילו כשהיא שכבה על ערש דווי היא אמרה לי: 'תשמע, אם אתה צריך לנסוע - סע. חיה את חייך, אל תרגיש רע עם זה'. ואני חושב שזה דבר שאני מאוד מנסה להקנות לילדות שלי, שלא ירגישו שהן חייבות לי משהו. אני תמיד אומר להן: 'אני הבאתי אתכן לעולם כי רציתי, ולא כי ביקשתן. אם אתן רוצות תבואו, אבל אתן לא חייבות לעשות כלום'. אמא שלי היתה האדם שהכי ניסה לא להכביד על אנשים בעולם. אני לא יודע אם אני מצליח, אבל אני מנסה להיות כזה".