מיהו אדריכל המשבר באוניברסיטת תל אביב
בובי גולדברג, יו"ר חבר הנאמנים של אוניברסיטת ת"א שניהל קמפיין נגד ליאורה מרידור בעקבות מימוש חלק מתיק השקעות של המוסד, הפסיד את הבנק בבעלות משפחתו. קמפיין דומה הוביל בעבר בסוכנות היהודית, כשהנהיג תורמים נגד ההנהלה
בתחילת דצמבר הסתיימו שתי מערכות חשובות בחייו של רוברט (בובי) גולדברג, יו"ר חבר הנאמנים של אוניברסיטת תל אביב. הראשונה, סכסוך של חודשים מול הנהלת האוניברסיטה, נגמר בהפסקת אש בינו ובין יו"ר הוועד המנהל, ליאורה מרידור. המערכה השנייה: קריסת הבנק המשפחתי AmTrust, שבו שימש כיו"ר בשנתיים האחרונות. קודם לכן אף שימש מנכ"ל הבנק במשך 36 שנה.
למעשה, כבר יומיים קודם לסגירת הבנק פנתה חברת ההשקעות המשפחתית AmTrust פייננשל, המחזיקה בבנק, להליך הגנה מפני נושים. גולדברג העיד בפני בית המשפט בקליבלנד כי החברה והבנק, שהיה בבעלות משפחתית במשך יותר מ־60 שנה ונכלל בין 15 המלווים הגדולים בשוק המשכנתאות, לא עמד במחיקות הון ובחובות בלתי מסופקים שצבר. אחיינו של גולדברג, פטר, נשיא ומנכ"ל חברת האחזקות, אמר בבית המשפט: "החלטנו לחפש ישועה ב־chapter 11 (פשיטת רגל), לאחר שניסיונות אחרים לשרוד את השבר לא צלחו". מלבד הבנק שקרס, משפחת גולדברג מחזיקה בארצות־הברית במגוון עסקי נדל"ן.
איש של ניגודים
ניסיון להתחקות אחר דמותו של בובי גולדברג, האיש שטלטל את מערכת ההשכלה הגבוהה בארץ במאבק חסר התקדים מול אוניברסיטת תל אביב, מלמד כי מדובר באיש של ניגודים. פילנתרופ נדיב ואוהב ישראל מושבע, שתרם עשרות מיליוני דולרים לישראל דרך ארגונים שונים, אשר לא היסס לעצור תרומות ולהוביל מאבקים ציבוריים נגד הממסד הישראלי. איש עסקים ממולח שהוביל את העסקים המשפחתיים במשך עשרות שנים לשגשוג והצלחה, אך גם אל עברי פי פחת במשבר האחרון. איש שמצוי כל הזמן במסע דילוגים בין החיים הציבוריים לעסקיים, בין ארצות הברית והקהילה היהודית שם לישראל.
את האפשרות לתרום הקנה לו ההון האישי. גולדברג הוביל במשך 40 שנה את העסקים המשפחתיים שקרסו בשבוע שעבר. הדעות חלוקות אם מדובר בכשל ניהולי או בתגובת שרשרת למשבר. משפחת גולדברג תולה את השבר במשבר בשוק המשכנתאות ובשוק הבנקאי. ברשות האמריקאית לביטוח פיקדונות (FDIC) טוענים כי דווקא מדיניות בלתי זהירה בכל הנוגע לחלוקת הלוואות הביאה לקריסת החברה. תיק האשראי של הבנק הגיע ערב המשבר ל־30 מיליארד דולר, וחלק מהמשכנתאות שהעניק לא כוסו על ידי שווי הנכס שבידי הלווים.
ליאורה מרידור צילום: מיכאל קרמר
גולדברג, מצדו, מבקש להדגיש שלא היה שום קשר בין קריסת העסקים המשפחתיים למאבק באוניברסיטה תל אביב.
קריסת הבנק הפתיעה
בשבועות האחרונים ניסתה המשפחה להפריד בין חברת האחזקות שנקלעה לקשיים לבין הבנק, שנוסד ב־1889 וב־1961 עבר לבעלות המשפחתית. בכך ניסו למנוע את קריסתו. על פי דיווחים של "הוול סטריט ג'ורנל", מהסיבה הזו ביקשו במשפחת גולדברג להכניס את הקבוצה להליך של פשיטת רגל, אך לא להכניס את הבנק שבו החזיקו 77% לרשימת הנכסים לפירוק. אלא שניסיון ההצלה לא צלח, והבנק, אשר מעולם לא נכלל על ידי ה־FDIC ברשימת המוסדות הפיננסיים שבסכנת פשיטת רגל, נסגר בתחילת דצמבר. זאת לאחר שהחברה־האם נכנסה לפירוק, והבנק רשם הפסד נקי של 269.9 מיליון דולר ברבעון השלישי של 2009.
עם סגירתו של הבנק דיווחו ב־FDIC כי היקף החובות הלא מסופקים שלו עלה בשיעור ניכר בין יולי השנה לתחילת דצמבר. ואם בקיץ שיעור הלקוחות שלא עמדו בתשלומי ההלוואות עמד על 7%, לקראת החורף מספרם הוכפל. ערב הסגירה החזיק הבנק נכסים בשווי 12 מיליארד דולר ופיקדונות בהיקף של 8 מיליארד דולר וכן 66 סניפים ברחבי אוהיו, פלורידה ואריזונה, והעסיק 1,728 עובדים. כל הפיקדונות שנוהלו בבנק הועברו לניהול ניו יורק קומיוניטי בנק, שפתח מחדש את שעריו של המוסד הפיננסי כבר ביום הראשון שלאחר הקריסה.
פועל מהבטן
הדעות חלוקות גם בעניין השפעת הסאגה העסקית־משפחתית על התנהלותו של גולדברג בניהול המאבק באוניברסיטת תל אביב. מקורבים לוועד המנהל טוענים כי הסכסוך נוהל על ידי גולדברג באופן אמוציונלי וחסר פרופורציות, ותולים את האשם בקשיים הכלכליים ובתקופה הקשה שעברה עליו. מקורבים לחבר הנאמנים, לעומת זאת, מציינים לחיוב את העובדה שלמרות התקופה הקשה עבורו ועבור משפחתו, המשיך גולדברג לתפקד למען המטרות שבהן האמין. במקרה הזה, שיפור יחסי הכוחות בין הגופים השונים באוניברסיטת תל אביב, ללא תמורה או שכר.
| קנייה חזקה | קנייה | המתן | מכירה | מכירה חזקה |
בנוגע לפעילות עסקית בישראל ניהל גולדברג אפיזודה קצרה, שגם היא לא הבשילה לכדי עסקים של ממש. בשנת 2003 הודיע כי הוא מתעניין ברכישת מניות בנק דיסקונט מהמדינה. בהמשך חזר בו. בראיון עיתונאי שהעניק באותה העת טען כי מבדיקה שערך הוא סבור שיחסי העבודה בבנק סבוכים, ושלא יהיה מנוס מפיטורים מסיביים שיעוררו את חמת ההסתדרות. גולדברג אמר אז כי לא היה רוצה למצוא את עצמו קשור עסקית במקום שיש בו ועד עובדים חזק מדי. לא ידוע על עסקים אחרים של גולדברג בישראל, למעט כמה השקעות קטנות בקרנות הון סיכון.
בעניין בנק דיסקונט גולדברג מבהיר כי ההתעניינות, לכאורה, ברכישה "קצת יצאה מפרופורציה". לטענתו, היו גורמים שפנו אליו ועניינו אותו ברכישת מניות המדינה, אך הוא סירב.
ה"מרד" נגד הסוכנות
בצד הציבורי, לעומת זאת, נקשר שמו של גולדברג כפעיל בשורה של ארגונים. הוא משמש יו"ר חבר הנאמנים של איחוד הקהילות היהודיות של צפון אמריקה, וחבר בחבר הנאמנים של הסוכנות היהודית. הוא כיהן כיו"ר ההנהלה של המגבית היהודית בארה"ב (UJC), וכיו"ר מועצת המנהלים של הפדרציה היהודית בקליבלנד.
מקורבים מספרים כי גם במסגרת פעילותו בסוכנות היהודית נקט צעדים מיליטנטיים נגד הנהלת הארגון. ב־2007 נמנה גולדברג עם המובילים של מרד תרומות נגד הנהלת הסוכנות, שטענו כי יש להגביר את השקיפות לגבי ניהול הארגון וניהול התרומות. גולדברג גם היה זה שכינס קבוצה של מיליארדרים יהודים למרד נגד הסוכנות. הם דרשו לנקות את הארגון מבכירים בעלי זיקה פוליטית, ולהפריד את עבודת הסוכנות היהודית מההסתדרות הציונית. הסכסוך בסוכנות אמנם לא הגיע לממדים של הסכסוך באוניברסיטת תל אביב, אולם כבר בו הביע גולדברג דרישות דומות לאלה שהעמיד לאוניברסיטה, ובראשן הגדלת הנציגות של בכירים אמריקאים בהנהלה.
בעת שכיהן כיו"ר הנהלת ה־UJC הוביל גולדברג קו חדשני של העברת תרומות שלא דרך הסוכנות והג'וינט, אלא באופן עצמאי. במלחמת לבנון השנייה גייסה המגבית בראשותו בדרך זו 300 מיליון דולר.
