התביעות שמאיימות על קופות הגמל
ההתרסקויות בקופות הגמל כבר העמידו את פריזמה והלמן אלדובי מול תביעות של לקוחות זועמים. "כלכליסט" בדק אילו עילות תביעה עשויות לשמש עמיתים נגד קופות הגמל, ועד כמה הן עשויות להחזיר חלק מהנזק
באוגוסט האחרון הוגשו לבית המשפט שתי תביעות ובקשות לאשרן כייצוגיות נגד בתי ההשקעות פריזמה והלמן אלדובי ומנהליהם. הטענה: הם כשלו, לכאורה, בניהול קופות הגמל שבבעלות בתי ההשקעות והסבו הפסדים לעמיתיהן. התביעות האלה עלולות להתגלות כסנונית הראשונה של מתקפה על בתי ההשקעות. נכון, בית המשפט פסק שאי אפשר לתבוע את מנהלי הלמן אלדובי בשל ההפסדים - אך שאלת אחריותה של הקופה עצמה נותרה פתוחה.
כדי לבחון את השאלה הזו וטענות אחרות שעשויות לעלות נגד בתי ההשקעות, ניסה "כלכליסט" לבחון באילו עילות ייתלו עמיתי הקופות הזועמים, ומה סיכויי התביעות האלו.
"המסלול שונה, אבל הקופה לא עדכנה"
העילה: בבסיס הבקשות לייצוגיות שהוגשו באוגוסט עמדו ההפסדים שנגרמו לקופות של פריזמה ושל הלמן אלדובי. לטענת התובעים, קופות שהיו אמורות להיות סולידיות ספגו הפסדים עצומים בשיעורים של כ־25%, בעוד שממוצע ההפסדים היה כ־16%.
החוק: התביעות מתבססות על כמה הוראות חוק, ראשית, על הוראה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים, המטילה על חברה מנהלת של קופת גמל חובת זהירות וניהול סביר; ושנית, על חוק הייעוץ, המטיל על היועצים עצמם חובה להתאים את הייעוץ, את השיווק ואת העסקאות לצורכי הלקוח ולהנחיותיו.
שתי עילות כלליות יותר מבוססות על חוק החוזים, ומתמקדות בטענה שהחברה המנהלת הפרה את החוזה בינה לבין הלקוח וקיימה אותו בחוסר תום לב, בכך שהשקיעה כספים בניגוד למדיניות השקעה סולידית.
סיכוי להצלחה: מורכב ולא פשוט. "הלקוח מורה לבית ההשקעות מאיזה תמהיל יורכב התיק ומה הסיכון שלו הוא מוכן להיחשף", אומר עו"ד אודי ארצי, שותף במשרד ש. הורוביץ. "כל עוד בית ההשקעות לא חורג מההנחיות, הוא אינו אחראי לכך שהתיק לא הניב רווחים. בית השקעות אינו חברת ביטוח ואינו שותף של הלקוח, לטוב ולרע".
השופטת המחוזית ורדה אלשיך, המתמחה בפירוקים, סבורה שהקושי העיקרי הוא להוכיח את הנזק. "אי אפשר לבוא לבית המשפט ולהגיד 'השקעתי 100 אלף ועכשיו אין לי כלום'", אמרה באחרונה אלשיך בהרצאה סגורה במרכז הבינתחומי. "זה לא שאין לך כלום, אלא שלא קיבלת את התשואה שחשבת שתקבל. ואת זה תידרש להוכיח".
"הקושי הוא בכמה לפצות, ואיפה בדיוק לשים את הנקודה", מרחיב עו"ד יואב הירש, שותף במשרד צבי אגמון. "בית המשפט צריך לבדוק מתי בדיוק הלקוח היה צריך לדעת על הסיכון, ומה קרה אם הוא השאיר את הכסף, כדי לראות אם תהיה התפתחות חיובית".
נכון, קופות הגמל מחויבות להעביר לעמיתיהן דו"חות רבעוניים שכוללים את התשואות, את דמי הניהול ואת הרכב הנכסים, אבל אלו יוצרים תשתית ראייתית בעייתית מבחינת העמיתים. "מציגים בפני העמית נתונים מסובכים ועומס אינפורמציה, מחתימים אותו על מסמכים שהוא לא מבין, ואחר כך הוא לא יכול לבוא ולומר בבית משפט 'לא הבנתי'", מסביר עורך דין מהענף.
"הקופה שחררה את הכסף לאט"
העילה: עוד טענה נגעה לשיחות שניהלו היועצים עם המשקיעים. היועצים, טענו העמיתים, נהגו לפזר הצהרות מרגיעות, בין אם מחוסר הבנה ובין אם בשל הנחיה שלא לעורר היסטריה - וכך גרמו להם לעכב את הוצאת הכספים והסבו להם נזק.
עמיתים שביקשו למשוך את כספיהם דיווחו ל"כלכליסט" שקופות רבות עיכבו את שחרור הכספים במשך שבועות והסבו לעמיתים נזק נוסף באוקטובר ובנובמבר. במקרים הללו מדובר הן במשיכה החוצה מהקופה והן בהעברה בין קופות לא סולידיות (בדיעבד) לקופות סולידיות.
החוק: גם כאן מסתמכות הטענות על חוק קופות גמל ועל חוק הייעוץ. עוד הוראת חוק שיכולה להיות רלבנטית לעניין זה מופיעה בסעיף 12 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים, הקובע שיועץ צריך להתאים את המוצר לצורכי הלקוח ולנסיבותיו. עו"ד יעקב דוידוביץ', העוסק בדיני עבודה וביטוח, מעריך שבעתיד יוגשו תביעות רבות שיתבססו על סעיף זה, ושיש להן סיכוי טוב להצליח.
"התובעים יכולים לטעון שהבטיחו להם מסלול סולידי והפכו אותו למסלול מסוכן או שמי שהשקיע את הכסף היה רשלן", אומר הירש. "להערכתי, בית ההשקעות לא התחייב למסלול סולידי. בנוגע לרשלנות, יש נטל ראייתי כמעט בלתי אפשרי. גם אם הטענה תהיה שהיועץ עצמו היה רשלן, לא סביר שמישהו יצליח להוכיח זאת".
סיכוי להצלחה: עדות לקושי להוכיח שמדובר ברשלנות אפשר לראות בחוות הדעת של מומחה המימון פרופ' אבנר קלעי מאוניברסיטת תל אביב, שאותה צירפו הלמן אלדובי לכתב ההגנה שלהם. החלטות השקעה, קבע קלעי, מתקבלות בתנאי חוסר ודאות, ואלו של הלמן אלדובי "בוצעו במקצועיות ועל סמך האינפורמציה שהיתה נגישה בעת קבלתן".
הירש גם מזכיר שלאחר נפילת שווי הקופות בינואר 1994 הוגשו תביעות כספיות נגד הבנקים, אבל גישת בתי המשפט היתה שחוזה ייחשב למופר רק אם הלקוח מוכיח שהבנקים הפכו במודע מסלול סולידי למסוכן.
"המדינה והבנקים הפקירו את הקופות"
העילה: עוד שאלה נוגעת לאחריות המדינה והבנקים בהעברת החיסכון הפנסיוני לידיים הפרטיות של חברות הביטוח ובתי ההשקעות. "מדוע הבנקים לא הזהירו את לקוחותיהם כשהדברים התרחשו בפועל?", תוהה עו"ד איציק אבירם, שהגיש את התביעות הייצוגיות נגד הקופות. הטענה נגד המדינה היא שמשרד האוצר והממונה על הביטוח ושוק ההון לא פיקחו כראוי על מעבר החסכונות לידיים פרטיות.
החוק: חוק תובענות ייצוגיות מונע תביעות נגד המדינה בכל הנוגע לפיקוח על גופים אחרים, ולכן נראה שסיכויי תביעה מסוג זה קלושים. נגד הבנקים אפשר לתבוע מתוקף חובות זהירות וחובות דיווח שמוטלות עליהם, אך תביעות מסוג זה עשויות להיכנס לחריג של חוק התובענות הייצוגיות, הקובע שבית המשפט לא יאשר תביעה נגד בנק, אם שוכנע שעצם ניהול ההליך כתובענה ייצוגית יגרום נזק חמור לציבור עקב פגיעה ביציבותו הכלכלית של הבנק.
סיכוי להצלחה: לא ברור. לפי שעה לא הוגשה כל תביעה נגד הבנקים.
העובד נגד המעביד וזה נגד הקופה
העילה: היחסים החוזיים בקופות הגמל כוללים שלושה צדדים: העובד החוסך, המעביד שמפריש לו כספים והחברה המנהלת של קופת הגמל. המשולש הזה יכול ליצור שני סוגי תביעות: הראשונות הן תביעות של המעביד נגד קופת הגמל. עו"ד אבירם סיפר ל"כלכליסט" שלאחרונה פנתה אליו חברת אסם, שרצתה להצטרף לתביעה שלו נגד בית ההשקעות פריזמה, לאחר שהפסידה כ־100 מיליון שקל בשל הפרשה לחסכונות עובדיה.
הסוג השני הוא תביעות של העובד נגד המעביד. לפי חוק שירותים פיננסיים, רשאי העובד לבחור בקופה כרצונו. במקרה שבחר במסלול מסוכן או במסלול סולידי שנהפך למסוכן, יגרמו ההפסדים לכך שייפגעו פיצויי הפיטורים.
החוק: דוידוביץ' אומר שהפתרון למעביד נמצא בסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, הקובע שתשלום לקופת גמל או לקרן פנסיה לא יבוא במקום פיצויי פיטורים, אלא אם כן נקבע בהסכם הקיבוצי. ב־1998 פרסם שר העבודה צו שמעגן בתקנות הסדר לגבי סעיף 14. דוידוביץ' סבור ש"מה שמחייב את המעביד הוא מה שיש בקופת הגמל ולא יותר. אם העובד מפוטר, הוא לא יקבל יותר מזה".
סיכוי להצלחה: "המעביד יכול לטעון שאינו אשם בבחירת העובד, ובכל זאת העובד ידרוש תשלום מלא של פיצויי הפיטורים - משכורת אחרונה כפול מספר חודשי העבודה", אומר דוידוביץ'. "כיוון שאי אפשר להתנות את החוקים הקשורים בדיני עבודה, הרי שהעובד צודק".
