לא יוצא בחגים

ראיתי אתכם מתהלכים בין ערימות השוקולד, נרות הווניל, רימוני הקרמיקה המבהיקים וקערות הפורצלן. ראיתי ששמרתם על איזון שלא תמעדו, שמא תחויבו ברכישה. ראיתי שהאישונים שלכם התרוצצו, הפצירו להינעל על המטרה. ראיתי שיצאתם וחזרתם (לא מצאתם משהו אחר במקום אחר. נכון?), ראיתי אתכם קונים את המגש עם המסגרת המוזהבת, לא ראיתי שפניכם קרנו משמחה (אתם לא בטוחים שהיא תאהב את זה).

לא, אני לא האח הגדול. גם אני נכנסתי, יצאתי, חזרתי, קניתי, התחרטתי, החלפתי. אני עדיין לא בטוחה שהצלחתי לקלוע. אבל החיוך של המוכרת כששבתי בפעם השלישית התחלף בנשיכת שפתיים, ואני אדם עם אינטואיציות, מיד הבנתי שרצוי שאפנה את הדלפק.

בראש השנה אנחנו מתעניינים לא רק במשפחה שלנו. אנחנו מחליפים ברכות עם חברים ועמיתים ושומעים שלא הכל טוב אצל כולם. יש שחולים, יש שנזקקים לתרומה, יש שמתפללים לנסים. כל אחד והצרות שלו. אבל יש צרה אחת כואבת מאוד והיא של כולנו - גלעד שליט.

העובדה ששליט עדיין יושב בשבי צריכה להדיר שינה מעינינו. חשבו על גלעד כעל הילד שלכם. בלתי אפשרי. זה ברור. ועדיין, במקום גלעד כתבו את השם של הילד האהוב שלכם, ולרגע הזוי תדמיינו שזה הוא שם בשבי. אין לי ספק שאין לכם דילמות בדבר כל עסקה שתביא לשחרורו. הילד שלכם לא יחזיק מעמד בבור חשוך, בלי מילת עידוד, בלי שיידע שאתם עושים הכל בשביל להשיב אותו הביתה.