מרצדס B CLASS: לנהוג עם, להרגיש בלי
המכונית המשפחתית של מרצדס מציעה גימור המזכיר את אחיותיה הגדולות והיוקרתיות, אך אינה חורכת את האספלט
"אלוהים, בבקשה קנה לי מרצדס בנץ. לכל חברי יש פורשה ואני חייבת תיקון. עבדתי קשה כל חיי ללא עזרה מחברי. הו אלוהים, בבקשה קנה לי מרצדס בנץ".
למי שלא מכיר את השיר האלמותי של ג'ניס ג'ופלין מתחילת שנות השבעים, מצורף הסבר: ג'ופלין, שכתבה את השיר עם המשורר מייקל מקלור והפרשן החברתי בוב ניוארת', יצאה נגד הרעיון ולפיו מוצרים חומריים, כגון מכוניות פאר, יביאו אושר לאנשים.
למרבה האירוניה, דווקא שיר זה של ג'ופלין שימש רקע לפרסומות של מרצדס בנץ בכמה מדינות. עד היום ישנם מאזינים הסבורים כי מדובר בפרסומת מוצלחת למותג הגרמני, ותוהים כיצד הזמרת הסכימה לפרסם מכוניות.
ג'ופלין עצמה, אגב, נהגה בפורשה. אך מרצדס של תחילת שנות השבעים שסימלה עבור האמריקאים לימוזינות ענק לבעלי ביטחון כלכלי, התבגרה ועברה מהפך. ב-2005 הציגה החברה לראשונה את מרצדס B CLASS המשפחתית. בישראל, B CLASS הוצגה רק בסוף 2007.
B CLASS היא מכונית משפחתית מזן אחר: בעוד מכוניות "רגילות" מסתפקות במנוע המותקן מקדימה ומניע את הגלגלים הקדמיים, האחוריים ולפעמים את כולם, מנועה של B CLASS מותקן בחלקו על פלטפורמה מיוחדת שבמרצדס מכנים "רצפת סנדוויץ'". הרצפה מתוכננת לקלוט את המנוע, במקרה של תאונה.
מבחוץ, B CLASS נראית כמו גרסה מכווצת ועגלגלה של האח הגדול והמסחרי מרצדס ויאנו, או כמו גרסה מנופחת של האחות הקטנה, מרצדס A CLASS, ש-B CLASS מבוססת על שלדתה. התוצאה נאה. תא הנוסעים של B CLASS נמנה על הטובים בקטגוריית המכוניות המשפחתיות.
ראשית, ישנו נושא הגובה. בגלל רצפת הסנדוויץ', הנהג יושב גבוה מעל ראשיהם של יושבי המכוניות סביבו. זאת ועוד, למרות רצפת הסנדוויץ' שאמורה להקטין את המרווח מעל ראשי הנוסעים, והצורה החיצונית שאינה מרמזת על פוטנציאל גדול מבפנים, B CLASS מסוגלת לאכלס בנינוחות שני מבוגרים במושב האחורי.
איכות החומרים, כראוי למרצדס, מצוינת. ישנם כמה פאנלים שלא היו עומדים במבחן האיכות המחמיר שעוברות האחיות הבכירות לבית מרצדס, אך מחירן של האחיות הבכירות גבוה פי ארבעה ויותר.
בנסיעה, B CLASS, שמנועה בנפח 2.0 ליטרים מפיק 136 כוחות סוס, אינה מאכזבת אך גם אינה חורכת את האספלט. תיבת ההילוכים האוטומטית הרציפה מצוידת בשבע מהירויות ועושה עבודתה נאמנה. בניגוד למכוניות רבות שקוללו בתיבות הילוכים רציפות הגורמות למנוע לשאוג במחאה עם כל לחיצה בריאה על דוושת הגז, זו של B CLASS יעילה ומתרגמת כל לחיצה לתאוצה מיידית.
השילוב של סנדוויץ' ברצפה וגלגלי ענק עטויים בצמיגים ספורטיביים, לא תמיד תורם לנוחות הנסיעה ולהתנהגות. אמנם לא מדובר בפגיעה משמעותית, אך מכוניות משפחתיות אחרות מצליחות לבודד את רוב שיבושי הכביש בצורה יותר נעימה.
התנהגות לא ספורטיבית
B CLASS מתנהגת היטב, אך ההתנהגות אינה ספורטיבית. לקונים המעוניינים בנסיעה חלקה יותר על חשבון המראה הספורטיבי, מומלץ לבחור בצמיגים בחתך מעט יותר גבוה, שכנראה יטפלו בבעיית הקופצנות הקלה.
קשה לסכם מבחן למרצדס B CLASS מבלי להתייחס לשלל נתונים שאינם נוגעים לנוחות הנסיעה או ליכולת התאוצה, בהם המחיר או העובדה שמדובר במכונית שהגיעה ארצה באיחור ניכר.
אפשר לבחון את B CLASS כמו שבוחנים את שירה של ג'ופלין, לפי יכולת ההבנה של המאזינים: ישנם קונים שמבחינתם השיר הוא פרסומת מוצלחת למרצדס - מכונית שחייבת להיות כמה שיותר גדולה, כזאת שתראה לשכן עם הפורשה למי יש יותר כסף. הם יקנו B CLASS עבור האשה, מכיוון שהמרצדס שלהם כבר ממתינה בחניה, ויקראו ל-B CLASS "הצעצוע של אשתי" כל פעם שחבריהם ישאלו באיזו מכונית מדובר.
מצד שני, ישנם קונים שיבינו את המסר שבין שורות השיר: הם היו באירופה וראו משפחות שנוסעות ב-B CLASS על אף שהן יכולות להרשות לעצמן את לימוזינות הפאר הגדולות של מרצדס. שהרי מותגי יוקרה יכולים גם להיות ארוזים בחבילות קטנות.
סוגיית המחיר
אי אפשר שלא להתייחס לנושא המחיר: B CLASS עולה 232 אלף שקל, סכום בהחלט לא מבוטל. אפשר לחפש הגדרה שתאפשר לה להתברג בנוחות מול מתחרות יקרות, ולטעון שהיא ממוצבת מול ג'יפונים כמו פולקסווגן טיגואן, אך B CLASS לא תרד לשטח. אפשר לקרוא לה מסחרית קטנה, אך האיכויות שלה עולות על אלה של כל מסחרית הנמכרת בארץ.
ואפשר כמובן להסתכל עליה בתור מה שהיא באמת - מכונית האצ'בק גבוהה, שמתחרה בגרמנייה אחרת שגם היא עונדת סמל נחשק: פולקסווגן גולף פלוס, שמחיר גרסת הבנזין הבכירה שלה מגרד את ה-150 אלף שקל.
רוכשי מרצדס מן הסתם מודעים לעובדה שהיו משלמים מחיר גבוה יותר גם עבור האחות הגדולה, מרצדס C CLASS, בהשוואה, נאמר, לפולקסווגן פאסאט. עבור אותם מבינים, שלא רוצים לנקר עיניים, B CLASS אמנם לא תשקיט את הצורך בפיצוי חומרי, אך בהחלט תעשה את העבודה.
