טורניר ווימבלדון יצא לדרך אתמול בחשד למכירת משחקים
"איפה שיש כסף, יש פושעים", אומרים טניסאים בכירים. האם נמכרו משחקים גם בווימבלדון? האם המאפיה מלבינה כספים באמצעות הספורט הלבן? ומה עושות הרשויות כדי להתמודד עם ההימורים שמסכנים את עתיד הענף?
ניקולאי דווידנקו, מקום 4 בסבב ה-ATP, הסביר שפציעתו "כשרה" כאשר פרש ממשחקו ב-2 באוגוסט 2007 נגד מרטין ואסלו ארגוולו, מקום 87 בעולם - אבל היה קשה להאמין לו.
על המשחק השולי בסופוט, פולין, הימרו מהמרים ב-1.2 מיליון דולר, שהיו יכולים להפוך ל-7 מיליון דולר. אבל Betfair, אתר ההימורים המקוונים (והחוקיים), ביטל את ההימורים ודיווח ל-ATP על דאגות בנוגע לדפוסי ההימורים המשונים, שהצביעו על הפסד לפייבוריט הברור דווידנקו.
הרוסי הואשם בכך שמכר את המשחק ושיש לו קשרים עם המאפיה הרוסית. הוא כמובן הכחיש, אבל ב-ATP החליטו לחקור.
האמינות קורסת
הסיפור הסתבך. מיכאל לורדה וארנוד קלמנט, אלופי ווימבלדון לזוגות, חשפו באוקטובר שעבר שהם התבקשו למכור משחק בעבר. "יש לנו הרגשה שפנו בבקשה דומה להרבה טניסאים", אמרו בראיון לרדיו צרפתי, "יש על כך הרבה דיבורים בסבב. איפה שיש כסף, יש פושעים וקשה לעצור את זה כי יש מאחורי זה אנשים חזקים".
לא עבר זמן רב וג'יל אלסנר, טניסאי בלגי, הודיע שבווימבלדון 2005 קיבל הצעה לקחת 100 אלף דולר כדי להפסיד בסיבוב הראשון.
החשדות הביאו את חברות ההימורים המקוונים להגיש מסמך לראשי ה-ATP, שעירבו שני קצינים לשעבר בסקוטלנד יארד כדי לחקור את הנושא. מה שגילו אותם חוקרים עשוי לשנות את פני הענף לנצח: לפחות 45 משחקים שהתקיימו בשנים האחרונות אינם כשרים, בהם לפחות שמונה משחקים בווימבלדון וארבעה בטורניר של השנה שעברה. לפי החשדות, חלק מהשחקנים הטובים בעולם מעורבים בסקנדל. לפי "האינדיפנדנט", החשד הרציני הוא שהמאפיות המשפיעות באירופה עומדות מאחורי ההצעות לשחקנים, דבר שהופך את הנושא לרגיש הרבה יותר. אמינות הספורט קורסת לנגד עיניהם של מארגני הסבב.
על משחקי ווימבלדון של השנה שעברה הימרו הימורים חוקיים ביותר מ-455 מיליון ליש"ט. מלבד כדורגל ומירוץ סוסים, טניס הוא ענף הספורט שמהמרים על תוצאותיו הכי הרבה, וגורמים פליליים רואים בכך הזדמנות אדירה להלבין את כספיהם. למה דווקא טניס? ובכן, מדובר בספורט שקל לקנות בו משחק. בניגוד לקבוצת כדורגל, שבה משחקים 11 שחקנים, בטניס צריך לקנות רק שחקן אחד כדי להבטיח את תוצאת המשחק. טניסאים רבים הודו שידעו על יריבים שהימרו על המשחק שלהם אבל לא הגישו תלונה.
"בטורניר אתה עשוי לראות משחק אחד עם הכנסה של 23 אלף ליש"ט מהימורים, אחד עם 36 אלף ליש"ט ואחד עם 4.5 מיליון ליש"ט", אמר גורם בחקירה ל"טיימס". "לא צריך להיות גאון כדי להבין שמשהו לא כשר במשחק האחרון".
הרשויות יילחמו בנחישות בתופעה. הן עשויות לקנוס שחקנים ביותר מ-50 אלף ליש"ט אם לא ידווחו על טניסאים אחרים שחשודים בהימורים, ובמקרים מסוימים אף ירחיקו אותם מהסבב. שחקן יהיה חייב לדווח על חשד או הצעה שקיבל בתוך 48 שעות ולא - ייענש. לפי היומון האנגלי, יוקם צוות מיוחד שיילחם בשחיתות.
ברשויות הטניס גם תוהים אם לאסור לחלוטין להמר על משחקי טניס. כרגע ההמלצות הן לאסור איסור מוחלט על שחקנים להמר, ולא רק עליהם. גם לפמליות שלהם וגם על המשפחות יהיה אסור להמר. נוסף על כך, בסבב הודיעו שיהיו יותר מאבטחים בחדרי ההלבשה כדי למנוע מאנשים לא מוכרים לגשת לשחקנים.
נזק תדמיתי עצום
"המטרה היא לחסל את התופעה", אמר סטפן בוסי, אחד מעורכי הדין שכתבו את הצעות החוק המחמירות שאמורות להתקבל פה אחד על ידי כל רשויות הטניס. השאלה היא אם יצליחו הרשויות למנוע מאנשים המקורבים לטניסאים רבים לעשות כסף ממידע פנימי שיש ברשותם.
למשל מרטין פיורר, לשעבר דוגמן אוסטרי בן 30, הוא חבר של טניסאים רבים, ממש "חלק מהסבב", לפי חלק מהטניסאים, ואת מחייתו הוא עושה מהימורים על משחקי טניס. בזכות מידע פנימי (מי פצוע, מי במשבר נפשי, מי לא מצוי בכושר טוב וכדומה) הוא הרוויח מיליונים בהימורים חוקיים לחלוטין. "הסבב הוא משפחה גדולה", אמר פיורר למגזין "ESPN", "כולם מכירים את כולם". כרגע פיורר אינו יכול להמר בחופשיות כי הוא נתון בחקירה. אבל מי יודע כמה כמוהו יש, ואיך הם משתמשים במידע שיש להם.
עדיין לא ברור אם המהלכים יעזרו לצמצם את הנזק התדמיתי שספג ענף הטניס בעקבות פרשת ההימורים, שמכרסמת במעמדו כבר שנה. מה שבטוח - הספורט הלבן מעולם לא נראה מלוכלך כל כך.
