מוזיקה

חוזרים ל"אדם בתוך עצמו" המופתי של שלום חנוך

מאיה בלזיצמן ומתן אפרת חוזרים באלבום קאברים שמפרק ומרכיב מחדש את המקור. הסוד, לדבריהם, הוא לדעת במה לא לגעת

מאיה נחום שחל 07:3625.02.21

44 שנים חלפו מאז הושק “אדם בתוך עצמו”, אלבום הסולו הראשון של שלום חנוך בעברית. האלבום האישי והחשוף ההוא שהפך לאבן דרך במוזיקה הישראלית, יצא מאז בעוד שתי מהדורות שכללו שירים שנגנזו או כאלה מהופעות חיות. כעת הוא זוכה לגרסה חדשה (רימייק) של הצ’לנית והזמרת מאיה בלזיצמן והמתופף מתן אפרת.

 

האלבום, חלק מסדרת “אז. עכשיו” שמפיק חיים שמש (בתמיכת (volvo V sounds), הופץ השבוע בפלטפורמות הדיגיטליות. “אדם בתוך עצמו” נקרא על שם אחד השירים שבו, אבל בלזיצמן ואפרת בחרו דווקא בשיר אחר מתוכו, “שעונים”, כשמה של הגרסה שלהם. “בגלל שמדובר בחידוש ולקחנו את זה למקום אחר לגמרי, רצינו גם לתת שם חדש”, מסבירה בלזיצמן. “‘שעונים’ זה אחד השירים שמאפיינים את הסאונד של האלבום, וגם שם שמדבר על משהו על־זמני, כמו השירים שבו”.

 

 מאיה בלזיצמן ומתן אפרת בפסטיבל מאיה בלזיצמן ומתן אפרת בפסטיבל צילום: Carlos Juica

 

לואי להב, שחתום על ההפקה המוזיקלית של האלבום המקורי, עוד לא האזין לגרסה המחודשת, אך זוכר היטב את הקלטות האלבום המקורי. “ידעתי שזה משהו מיוחד”, הוא אומר. “אי אפשר היה להתכחש לשירים שכתובים באופן גאוני עם הרבה עומק וצניעות, או לתיאום ביניהם לבין הידיים של שלום על הגיטרה. זה לא ‘להיכנס לאולפן ולהתחיל לחפש’, זה בא כבר מוכן”.

 

לשמיעת האלבום בפלטפורמות הדיגיטליות - לחצו כאן

 

השלמות הזו, מודה בלזיצמן, עוררה בהם חשש לא מבוטל. “זה לקחת משהו מופתי ולנסות לעשות אותו מחדש. שאלנו את עצמנו למה. בגרסת כיסוי את צריכה להביא משהו חדש משלך, אחרת אין סיבה לעשות אותה. זה מסוכן לגעת בפרות קדושות, אבל רצינו להיענות לאתגר הזה.

 

“לפני שניגשנו ליצירה האזנו המון לאלבום, קראתי את הטקסטים לעומק ואמרתי, ‘זה היה יכול להיכתב היום’. זה מפחיד ומדהים איך שלום יצר את הטקסטים האלה בשנות השבעים: הטקסטים כל כך עכשוויים ומדברים את התקופה המשוגעת הנוכחית. זה הרגיש כל כך רלבנטי שאמרנו ‘או.קיי, יש מקום לעשות שוב, אבל אחרת’”. ה”אחרת” מתמקד בההתרחקות מהקו המוזיקלי של חנוך, והבחירה לשלב נגיעות בלוז, תופים אלקטרוניים, השפעות מארצות הברית, גוספל וגם ביצוע של מקהלה ל”שעונים”.

 

בפרויקט משתתפים גם תמר אייזנמן, לונא אבו־נסאר, יונתן בלומנפלד ונועם רותם. “רצינו להשאיר את העושר המוזיקלי, אז בחרנו אנשים שיש להם מה להגיד וקו מוזיקלי שלהם ואמרנו להם להביא סקיצה משלהם”, מסביר אפרת, שמספר כי נוכח מגבלות הקורונה, חלק גדול מהעבודה התנהל בשלט רחוק. “החלפנו טרקים ורעיונות והיה בזה משהו מרענן ומעניין. העבודה היא שיתוף פעולה של כולנו, ובכל שיר יש החותם של האדם שמבצע אותו. יונתן בלומנפלד, למשל, הוא מספר סיפורים ומגיע מעולם הספוקן וורד. הוא לקח את ‘טיול ליפו’, שיר של 13 בתים, והנגיש את הטקסט בצורה נהדרת”.

 

את הקלאסיקה הקאנונית “אדם בתוך עצמו” מבצעים שניהם כדואט בעיבוד תזמורתי. “שלום אמר פעם שזה השיר שהוא הכי שלם איתו, אז זה עוד יותר הלחיץ”, מודה בלזיצמן. “קראתי שוב את הטקסט, שמדבר על מי אנחנו כשאין את החוץ, כשאנחנו צריכים להתמודד עם המציאות האישית שלנו, ואז נפתח עולם מוזיקלי שלם ונולדו רעיון וכיוון”.

 

חנוך מצידו נתן לשמש את ברכת הדרך, אבל העניק חופש מוחלט לעוסקים במלאכה, ולא היה מעורב בה. בלזיצמן ואפרת אפילו לא יודעים אם האזין לאלבום. “נשמח לשמוע את דעתו, אבל גם אם לא, זה בסדר”, אומרת בלזיצמן. “להיפרד ממשהו שיצרת, ולבחון גרסת כיסוי שהיא כבר משהו אחר, זה תהליך מורכב”.

 

עבור בלזיצמן ואפרת, החולקים את חייהם המקצועיים והאישיים, השנה האחרונה היתה פורייה מבחינה יצירתית: מלבד “שעונים” הם הוציאו עוד שני אלבומים ושני EP. “ניצלנו את הזמן לעשות לעצמנו ולנפש”, מספר אפרת. אחד האלבומים האלה, Indoors, גם הוא מתרפק על העבר וכולל קלאסיקות כמו “שיר ערש” של נתן אלתרמן וסשה ארגוב, ו”Ne me quitte pas” של ז’אק ברל. “השנה אנשים איבדו את הכיוון, איש לא יודע מה הולך לקרות, בטח בתרבות, והתרפקות על נוסטלגיה עושה טוב לאנשים”, אומר אפרת על גל הקאברים. “מצד שני, השנה נרשמה התקדמות מטורפת ביצירת מוזיקה חדשה”.

x