$
קולנוע וטלוויזיה

חבט את עצמו לבור: סדרת דוקו חדשה על טייגר וודס

הסדרה ב-HBO על מטאור הגולף מצליחה לעניין גם בלי קשר לספורט, אך יכלה להיות יותר הדוקה ומדויקת

רותה קופפר 08:5531.01.21
אחד הדברים החשובים שעושה הסדרה התיעודית החדשה “טייגר”, שמגוללת את סיפורו של שחקן הגולף המפורסם ביותר בעולם טייגר וודס, הוא להבהיר מדוע וודס בכלל נחשב לפנומן בספורט. רק אחרי שמבינים את זה — ויש להודות, גולף הוא לא בדיוק המשחק הפופולרי ביותר במחוזותינו — אפשר להבין את כל הסיפור האגדי הזה בהקשר הנכון. כלומר הסרט נועד לכולם, לא רק למבינים בספורט שבעיקר מזוהה עם נשיאים אמריקאים, לטוב ולרע.

 

 

בשיאו נראה וודס חובט שוב ושוב את כדור הגולף הלבן הקטן למרחק של מאות מטרים, ומצליח לכוונו בדיוק לגומחה קטנה הנמצאת במקום שאותו הוא לא רואה אלא רק חישב את הגעתו אליו בחבטה, לפי כיווני הרוח, זוויות ועוד כל מיני פקטורים. אלה מצטרפים יחד לשלמות אתלטית כזאת שמותירה את הצופים וגם את המתחרים הלומים.

 

את הכישרון יוצא הדופן הזה מלווה סיפור שכל כותרות הספורט השגורות מתאימות לו - “כוכב נולד”, “כנגד כל הסיכויים”, “עלייתו ונפילתו”, “הקאמבק”, עם נגיעות של “שרשה לה פאם”, שאיכשהו מתאימות תמיד לכל דבר.

 

כמו ספורטאים וגם אמנים רבים, אביו של וודס משחק תפקיד חשוב ביותר בעיצוב דמותו. הוא אימן אותו, ויש שיאמרו אילף אותו, מגיל צעיר להגיע לווירטואוזיות הזאת. בסרט נטען שכבר בגיל עשרה חודשים ידע לחבוט עם מחבט גולף, ומה שבטוח זה שבגיל שנתיים כבר הופיע בטלוויזיה, מפגין יכולת מרשימה.

 

עד מהרה הוא זכה בתחרויות של חובבנים, התקדם לתחרויות של מקצוענים, ערם גביעים, וקיבל חסות של נייקי. הם החליטו לקדם את המותג שלו דרך ההיבט החברתי והגזעי. וודס, בן לאבא אפרו־אמריקאי ולאמא תאילנדית, הוא שחקן הגולף השחור בענף ספורט כה לבן, שאפילו היו מועדוני גולף בארצות הברית שלא התירו את כניסתו של אדם שנראה כמותו. כך נכתב בפרסומות של נייקי. היתה לו תדמית כה נקייה וטובה, שהיה זה עניין של זמן עד שהצהובונים בארצות הברית יחפשו מה מסתתר מאחוריה.

 

"טייגר". מאחורי תדמית איש המשפחה הסתתרו קשרים עם הרבה מאוד נשים "טייגר". מאחורי תדמית איש המשפחה הסתתרו קשרים עם הרבה מאוד נשים צילום: באדיבות YES דוקו

 

הנפילה לא איחרה לבוא. התברר שאיש המשפחה למופת, שהיה נשוי לאשה לבנה ובלונדינית, קיים קשרים עם הרבה מאוד נשים והתמכר למשככי כאבים. הפרק הראשון מסתיים עם אחת הנשים ומרמז על ההידרדרות הצפויה. נדמה שבמאי הסדרה מתיו היינמן ומתיו המצ’ק, שאמנם חושפים בהמשך עד כמה הנשים האלה ספגו השפלות לאורך הדרך, עושים בעצמם שימוש קצת לא הוגן כשהם ממקמים את האשה בסוף הפרק כמתודה קולנועית - מחוללת השינוי שמוביל למפלה.

 

“טייגר” מלווה את ההידרדרות של הגולפאי המצטיין, שנהפכה לחדשות בינלאומיות, בצילומים וסרטי ארכיון, ובראיונות עם אנשים מעניינים כמו העיתונאי בריאנט גמבל, החושף את הפן העיתונאי וההיסטורי של הסיפור הזה, וגם נמושות כמו ניל בולטון מהצהובון “נשיונל אנקוויירר”, שמספר בהתלהבות יתר ובפירוט רב מדי על האופן שבו עקבו אחרי טייגר וודס ומאהבותיו. ביחד מתקבל סיפור של החלום האמריקאי והיקיצה ממנו.

 

הכל בנוי במחשבה רבה ופונה לקהל רחב, ועם זאת מתארך מאוד. בסדרה מדגישים רבות את הדיוק הלייזרי במשחק של טייגר וודס. יש משהו אירוני בזה שהסדרה עליו — סדרה של HBO (אצלנו ב־yes, HOT וסלקום TV), שני פרקים של שעה וחצי כל אחד - מעניינת מאוד ומתוחקרת למופת אבל יכלה להיות הדוקה ומדויקת יותר.

x