$
במה

הלך לעולמו השחקן והבמאי רוני פינקוביץ' בגיל 56

פינקוביץ' היה חולה 30 שנה בטרשת נפוצה ובחר לסיים את חייו בשוויץ. הוא ביים בכל התיאטרונים הגדולים, פעל רבות לקידום שחקנים צעירים כמורה בבית צבי, ולקידום מחזאים צעירים בהפקות שביים במסגרת פסטיבל "פותחים במה" של תיאטרון בית ליסין

מאיה נחום שחל 16:0310.12.20

השחקן והבמאי רוני פינקוביץ' (56) הלך היום לעולמו, לאחר שבחר לסיים את חייו בשוויץ לאחר מחלת טרשת נפוצה ממנה סבל ב-30 השנים האחרונות.

  

בראיון לכלכליסט לפני 11 חודשים לרגל יציאת ההצגה "קונטקט" שכתב וביים בהשראת סיפור חייו אמר :"אני חי באהבה עם המחלה. מעולם לא ריחמתי על עצמי, אפילו ברגע שהודיעו לי בגיל 25 - לא נקלעתי למצב של רחמים. אני חי בקבלה. יש אנשים שנלחמים במחלה אני לא נלחם. זה כאב מתמיד".

 

פינקוביץ' נולד ברמת גן ולמד בתיכון תלמה ילין. אחרי שירות בתיאטרון צה"ל למד בניסן נתיב ובהמשך בימוי באוניברסיטת מידלסקס בלונדון. בקולנוע שיחק בסרטים "בחינת בגרות", "נועה בת 17", "אירית עירית", "זעם ותהילה" ו"שתי אצבעות מצידון". בטלוויזיה הנחה את תכנית הספרים לילדים "קריאת כיוון" וסדרת הדרמה "חדר מלחמה" שכתב יאיר לפיד.

 

את דרכו התיאטרונית המקצועית החל בפרינג' כשהקים את תיאטרון הבטון בגבעתיים, אז גם החלה המחלה לקנן בגופו. רגע לפני עליית ההצגה הראשונה הוא הרגיש שרגליו רדומות אך ייחס זאת לעומס והלחץ של התקופה. אחרי כמה חודשים ובדיקות מעמיקות אובחן כחולה בטרשת נפוצה. ב-15 השנים הראשונות לא חשף את דבר מחלתו עד שהחל לצלוע. כמה שנים אחר כך הוחדרה לגופו משאבה תת עורית שמטפטפת תרופה לתעלת השדרה כדי למנוע עוויתות ולהגדיל את טווח השריר. הוא שלט בעצמו במינונים והצליח להמשיך לעבוד במלוא המרץ, כולל כהונה כבמאי הבית של תיאטרון הבימה, ניהול אמנותי של תיאטרון חיפה ותיאטרון המדיטק חולון.

 

הוא ביים בכל התיאטרונים הגדולים, בין ההצגות הרבות שביים היו "פילומנה", "מלאכת החיים", "אנשים מקומות ודברים", "עבדאללה שוורץ", "האבא" (הצגת השנה 2015) ו"משפחה חמה" בבית ליסין; "רעל ותחרה", "התקווה" ו"אבודים ביונקרס" בהבימה; "עוץ לי גוץ לי" (זוכה פרס מחזמר השנה 2002) , "איחש פישר" ו"הגיל הנכון לאהבה" בקאמרי; "הלילה ה-12", "השקרן" ו"להיות או לא להיות" בתיאטרון חיפה; "אריה הספרייה", "צפרדי וקרפד" ו"רשת ביטחון" במדיטק.

 

פינקוביץ' פעל רבות לקידום שחקנים צעירים כמורה בבית הספר למשחק בית צבי, ולקידום מחזאים צעירים בהפקות שביים במסגרת פסטיבל פותחים במה של תיאטרון בית ליסין.

 

רוני פינקוביץ' וגלית הרשקוביץ בהצגה “קונטקט". מביים ומשחק את חייו רוני פינקוביץ' וגלית הרשקוביץ בהצגה “קונטקט". מביים ומשחק את חייו צילום: יוסי צבקר

 

מנהלת תיאטרון בית ליסין ציפי פינס ספדה לו בצהריים : "רוני היה תלמיד שלי. איך מורה נפרדת מתלמיד? אני זוכרת אותו כנער מוכשר ותחרותי, תלמיד מצטיין, נחוש לצעוד את צעדיו הראשונים באמנות התיאטרון. הנער בגר, הפך לשחקן וליוצר – מחזאי ובמאי. ואז - רוני הפך לשותף שלי. איך נפרדים משותף לדרך? שותף לעבודה, לחלומות, למאבקים ולהצלחות גדולות. היו לנו ויכוחים סוערים והסכמות גורליות, הערכתי את עמידתו האיתנה על דעתו, כמו גם את יכולתו הנדירה להקשיב ולשתף פעולה. תמיד ידעתי שמה שמחבר בינינו זאת התשוקה האינסופית לאמנות הבמה, ליצירה ולמפגש עם הקהל. ידענו להזין את התשוקה הזאת זה בזו, בפרגון ובכבוד הדדי.

 

"רוני היה מקצוען משכמו ומעלה. במאי תיאטרון בלתי מתפשר, מנהיג סמכותי ויוצר פורה. כבר שלושים שנה שההצגות שביים מפארות בעקביות את התיאטרון הישראלי – הישג לא מבוטל כשלעצמו. נוכחותו כאיש תיאטרון מהשורה הראשונה תחסר מאוד, לי ולתיאטרון הישראלי.

 

ידענו על מחלתו. צפינו בהערצה באצילות שבה התמודד איתה ובנחישות שבה המשיך ליצור תיאטרון – מחויבות שאותה קיים עד לאחרונה, עד שתש כוחו ולא יכל יותר. הקורונה תיעלם מחיינו וההפקות האהובות של רוני – "משפחה חמה" ו"עבדאללה שוורץ" – יחזרו לבמה וימשיכו להיות מוצגות בהצלחה. עבורנו, אוהבי התיאטרון, יש בכך נחמה. התיאטרון הוא אמנות של הרגע, של כאן ועכשיו. הוא מהדהד בזיכרונות. כמה טוב שצברתי כל כך הרבה רגעים משותפים עם רוני, שימשיכו להדהד תמיד", ציינה פינס.

 

פינקוביץ' השאיר אחריו את אשתו השחקנית לשעבר תומי יואל ושלוש בנות,  בהן השחקנית איאן יואל פינקוביץ'.

 

x