$
קולנוע וטלוויזיה

"כל יום שצולם ועבר טוב, הרגיש כמו נס"

בזמן שעולם התרבות מושבת, תעשיית הטלוויזיה עובדת במלוא העוצמה, תוך שמירה קפדנית על נוהלי הקורונה. צוותי ההפקה מספרים על ימים מלאי אתגרים, אי־ודאות, הרבה אלתורים וחריגות תקציביות. “זו תקופה מלחיצה שאתה כל הזמן בסטנד ביי, והלב דופק מכל טלפון"

מאיה נחום שחל ורותה קופפר 08:1822.11.20

מכל תחומי התרבות, הטלוויזיה היא זו שהכי פחות נפגעה בתקופת הקורונה. מספרי הצופים ההולכים וגדלים בעולם ובארץ (ראו למטה) מעידים כי הטלוויזיה הפכה לחזות הכל - גם את הקולנוע צורכים בטלוויזיה, לפעמים גם הצגות, קונצרטים, שיעורי התעמלות ויוגה. התיאבון גדול והאספקה לא עומדת בקצב. בארצות הברית הוחלט בחודש מרץ להפסיק את כל ההפקות, וסדרות כמו "סיפורה של שפחה" ו"המתים המלכים" נעצרו באמצע הצילומים. ביוני חזרה ראשונה להפקה אופרת הסבון הוותיקה "היפים והאמיצים", בתנאים מגבילים, ובסתיו חזרו לאט לאט כמה הפקות, חלקן בתנאים של בידוד של כל הצוות.

 

 

 

בישראל המצב הפוך. כל ההפקות המתוכננות, בלי יוצא מן הכלל, יצאו אל הפועל השנה, כך נמסר מגופי השידור. אם גם בימים כתיקונם הפקה וצילומים של סדרת טלוויזיה הם עניין מורכב ומאתגר הטומן בחובו לא מעט חששות ובלת"מים, כשמדובר בצילומים בימי קורונה המשימה הופכת למאתגרת כפליים. על אף הקשיים והמחיר הכלכלי, לא מעט מפיקים ויוצרים החליטו לעלות על רכבת ההרים הזאת, כדי להמשיך לייצר תוכן מקורי ולספק עבודה לאלפי אנשים בתעשייה.

 

PPS (עם יהונתן מרגי). “יש לחץ תמידי שמישהו יידבק. זה קרה לנו ועצר את ההפקה לשבועיים שזה כסף שלא יחזור" PPS (עם יהונתן מרגי). “יש לחץ תמידי שמישהו יידבק. זה קרה לנו ועצר את ההפקה לשבועיים שזה כסף שלא יחזור" צילום: אור ניר

 

צילומי העונה השלישית של "שטיסל", שתעלה ב־yes בחודש הבא, היו אמורים להיערך באפריל אך הסגר לא איפשר היערכות. "זה גרם לנו לעשות את הדבר היחיד שהבטחנו לעצמנו שבחיים לא נעשה ב’שטיסל’ — לצלם ביולי אוגוסט", מספרת מפיקת הסדרה דקלה ברקאי. "השחקנים מצטלמים עם פאות וזקנים מודבקים, שנוזלים מהזיעה, גרביונים ובגדים ארוכים בלוקיישנים צפופים ודירות קטנות וזה היה מאתגר על גבול הבלתי אפשרי. צילמנו בין שני הסגרים, והייתי בטוחה שהצילומים לא יהיו רציפים, אבל יד אלוהים היתה עם ‘שטיסל’".

 

ברקאי מספרת שצילומי סדרה הם מסע כנגד כל הסיכויים, על אחת כמה וכמה כשמדובר בכזו שצריכה לעמוד בסטנדרטים בינלאומיים, שכן “שטיסל” משודרת גם בנטפליקס העולמית . "כל הצוות היה 14 שעות ביום עם מסכות על הפנים בחום. חוץ מהשחקנים, שגם זה היה מלחיץ כי יש לא מעט מבוגרים על הסט. יש סצנה של ארוחה משפחתית עם כל הקאסט, וכולם ישבו שם עם מסכות והורידו אותן רגע לפני האקשן". המפיק דן גורפינקל מוסיף: "השחקנים מאוד חששו לבריאותם, ובצדק. נאלצנו לקבל החלטות כדי לצמצם סיכונים. הבאנו לדבל'ה גליקמן קרוואן כדי לבודד אותו כמה שאפשר, והוא לא אכל עם הצוות. המאפרות והמלבישות היו ממוגנות, ובדקנו את כל הצוות סביבו בימים הראשונים. יש דברים שההפקה לא שולטת בהם, כמו סקרנים ברחוב שניגשו לדבל'ה לעשות סלפי, ונאלצנו להתנהג כמו שומרי ראש".

 

שטיסל (עונה 3). “בודדנו את דבל’ה גליקמן כמה שיותר. בדקנו אנשים סביבו והרחקנו סקרנים" שטיסל (עונה 3). “בודדנו את דבל’ה גליקמן כמה שיותר. בדקנו אנשים סביבו והרחקנו סקרנים" צילום: דקלה ברקאי

 

היו גם תקלות שלא חשבו עליהן מראש. "כתבנו סדרה לימים רגילים שחלק ממנה מצטלם ברחובות, ועכשיו אנשים מסתובבים עם מסכות, וזה לא מתאים ואותנטי, אז נאלצנו לביים את זה, והבאנו עשרות ניצבים למלא את הרחובות", אומרת ברקאי.

 

היו עוד עלויות בלתי צפויות שייקרו את ההפקה כמו נסיעות במוניות (בשל המגבלות אי אפשר היה להשתמש במיניבוסים להסעות), לוקיישנים בוטלו, הלו"ז הושפע מבידודים על הסט, והדחייה של תאריך הצילומים היתה העלות המשמעותית הגבוהה ביותר. התחושה העיקרית שעליה מדברים ברקאי וגורפינקל היתה אי־ודאות. "אף חברת ביטוח לא מוכנה לבטח קורונה, אז כל יום התפללנו שאף אחד לא יחלה או יסתבך. יש סצנות בבית חולים ולא הסכימו לקבל אותנו כי היה מצב חירום, וכבר חשבנו לנסוע לצלם באילת. בסוף צילמנו בשערי צדק במחלקות נקיות. זה סוג של נס לעבור את זה, כי המשמעות של עצירת הצילומים היא הפסד של עשרות עד מאות אלפי שקלים".

 

שנות הירח (על אביב גפן). “השמירה על ההנחיות הצילה אותנו. צילמנו באולפן הקלטות קטן ואף שהיה מישהו מאומת, אף אחד לא נדבק" שנות הירח (על אביב גפן). “השמירה על ההנחיות הצילה אותנו. צילמנו באולפן הקלטות קטן ואף שהיה מישהו מאומת, אף אחד לא נדבק" צילום: ערן כהן

 

צילומי סדרת האוטוביוגרפיה של אביב גפן "שנות הירח" שעתידה לעלות השנה ב־HOT החלו בסוף אוגוסט, והופסקו בעקבות כניסת הצוות לבידוד. "לצלם בקורונה זה ללכת אל הלא נודע", אומר המפיק רז טוכבנד מ־ADD. "נוסף אלמנט קריטי שיכול לגרום נזקים ברמה הכלכלית והבריאותית. אם היה לי מספיק כסף, הייתי מממן לכולם מלון, ומשלם על הימים שלא מצלמים רק כדי לצמצם סיכויי ההדבקה, אבל אני לא יכול לבוא בדרישה לשחקן שיש לו ארבעה ימי צילום לא להשתתף בהפקות אחרות. זו תקופה מלחיצה שאתה כל הזמן בסטנד ביי, והלב דופק מכל טלפון בשעה לא סבירה. השמירה על ההנחיות והמסכות הצילה אותנו. ימי הצילום האחרונים התקיימו באולפן הקלטות קטן, ואף שהיה מישהו מאומת, אף אחד לא נדבק. עד שהגיעו התשובות הייתי בשיא הלחץ. המשמעות של עצירת צילומים לשבועיים היא לדחות קדימה ולהמשיך לשלם לצוות, וזה כסף שלא חוזר. שבועיים בידוד יכולים לייקר את ההפקה של ימי הצילום ב־30%-25%". היו גם צילומים של הופעות המצריכות התקהלות. בהפקה ניסו לדחות את הסצנות מרובות הניצבים כמה שיותר, ולבסוף נדרשו להשתמש בהכפלות של ניצבים בפוסט פרודקשן, שזה יקר יותר. טוכבנד מצא גם נקודת אור: "זה אמנם מצמצם אופציות לאתרי צילום, אבל הווליום מסביב יורד, כמו הפקקים והחשש להידבקות. קיבלנו החרגה לצילומים בסגר ממשרד התקשורת, וזה איפשר לנו לתת עבודה ופרנסה. היתה על הסט אווירה טובה כי זכינו לעבוד בתקופה שרוב האנשים יושבים בבית, ועשינו הכל כדי לשמור על זה. הקורונה ייצרה הרבה הומור שחור, בעיקר אחרי שאנשים חוזרים מבידוד על סף חירפון".

 

קורונה אהובתי. “אם זה יתקבל נמשיך לצלם באייפונים, זה חלק מהתקופה והתמונה שמתקבלת מדהימה" קורונה אהובתי. “אם זה יתקבל נמשיך לצלם באייפונים, זה חלק מהתקופה והתמונה שמתקבלת מדהימה"

 

על הסט של “PPS” (פרסונל פופ סטאר), של יואב צפיר ואורי גרוס שתעלה בקרוב בערוץ טין ניק לצופי yes, בכיכובו של יהונתן מרגי, ביקשו ממאה אנשי ההפקה להישמר ולא לצאת למסעדות, חדרי כושר ובילויים בזמן הצילומים. "האתגר הגדול הוא חברות הביטוח שלא מוכנות לבטח, וכל הזמן יש לחץ שמישהו יידבק ויכניס את כולם לבידוד, וזה קרה לנו ועצר את ההפקה לשבועיים, שזה כסף שלא יחזור", מספר הבמאי והיוצר צפיר. "למדנו לעבוד תחת תנאים אחרים ובמבט לאחור זו חוויה הזויה, קצת כמו שזוכרים את מלחמת המפרץ עם החדר האטום והמסכות".

 

צפיר מינה את בתו בת ה־15 לאחראית קורונה על הסט. "כל בוקר היא קמה ב־5, מדדה חום למאה איש, והסתובבה לבדוק שכולם עם מסכות. השחקנים לוקחים על עצמם סיכונים שאין להם בדרך כלל, כי הם קרובים, מתחבקים ומתנשקים, ואנחנו צפינו מהצד עם דפיקות לב. היו על הסט חרדתיים יותר ופחות אבל עשינו הכל כדי לתת להם תחושת ביטחון, גם אם זה היה פחות אידיאלי, כמו למשל להשאיר את הדלת פתוחה, מה שמכניס הרבה רעש לסט".

 

 

יואב צפיר: למדנו לעבוד תחת תנאים אחרים. במבט לאחור זו חוויה הזויה, קצת כמו שזוכרים את מלחמת המפרץ עם החדר האטום והמסכות" יואב צפיר: למדנו לעבוד תחת תנאים אחרים. במבט לאחור זו חוויה הזויה, קצת כמו שזוכרים את מלחמת המפרץ עם החדר האטום והמסכות" צילום: מאיה באומל

 

הסיטקום המוזיקלי "החנות שיש בה הכל", שכתבו עוזי וייל ושלום גד, עתיד לעלות בכאן 11. "לעבוד תחת הנחיות הקורונה זה לא משהו שאנחנו מכירים ומתורגלים אליו", מספרת עדי בר יוסף, מפיקה ראשית של מחלקת הדרמה באנדמול שיין. "כשההפקה יצאה לדרך עם תחילת הסגר השני’ היינו צריכים להיערך מהר עם קנייה והשכרה של כל האלמנטים שקשורים להלבשה ולעיצוב הלוקיישן מכיוון שהחנויות נסגרו. היה לנו איש צוות שנכנס לבידוד, מה שגרם לעצירה של כמה ימים. היו לוקיישנים שנפלו בגלל הסגר — אשה מבוגרת שגרה ביפו ופחדה, קיבוץ נצר סירני שלא הסכימו שנצלם אצלם, ונאלצנו למצוא מקום חלופי שעלה הרבה יותר, שחקנים שנכנסו לבידוד והיינו צריכים להחליף, מוניות שיכולות להסיע פחות אנשים, כל זה עלה הרבה כסף. המזל שלנו שהפקנו סדרה מוזיקלית מצחיקה, שצולמה כמעט כולה בלוקיישן אחד — חנות גדולה שבנינו מאפס בסופר בפתח תקווה — מה שהפך את הסט לסוג של קפסולה. זה הפך את התקופה להרפתקה בימי קורונה. כל יום שצולם והכל היה טוב, הרגיש כמו נס. צילמנו פרק אחד שמתייחס לתקופת הקורונה, וכולו מתרחש בזום, אז אפשר לומר שזו היתה אדפטציה מאוד מהירה למצב".

 

רוני ניניו: קיבלנו עזרה מרשות שדות התעופה, שהדובר שלהם עמד מול האולמות הריקים ובכה. זה פעם בדור שקורה דבר כזה, לצלם סצנות כשכל טרמינל 3 עומד לרשותנו" רוני ניניו: קיבלנו עזרה מרשות שדות התעופה, שהדובר שלהם עמד מול האולמות הריקים ובכה. זה פעם בדור שקורה דבר כזה, לצלם סצנות כשכל טרמינל 3 עומד לרשותנו" צילום: עמית שעל

 

הבמאי רוני ניניו בחר דווקא בתקופה זו לצלם פיילוט לסדרה, סוג של פרויקט מחתרתי בשם "קורונה אהובתי", שבו שזורים סיפורים זה בזה, בתקווה למכור אותו בהמשך לגוף שידור. הוא חבר לעורכת איילה בנגד, שיצרה איתו את הסדרה, אסף שחקנים שאיתם עבד לאורך השנים, בהם דאנה איבגי, ג'יטה מונטה, תום חגי, אילנית בן יעקב, יבגניה דודינה ולוסי אהריש, וכולם נרתמו למשימה בהתנדבות. הכל מצולם באייפונים על ידי צלם מקצועי (עופר ינוב). "הלכתי הפוך עם הקורונה טיים, פשוט קמתי והתחלתי לצלם. אי־הוודאות והאימה שהיו בסגר הראשון שימשו לי פתח להרגיע את עצמי, והאנשים שפניתי אליהם עטו עליי". הקורונה עבדה לטובתם, והם יכלו לצלם בשדה התעופה בן גוריון. "היתה פה עזרה של עופר לפלר, דובר רשות שדות התעופה, שעמד מול האולמות הריקים ובכה. זה פעם בדור שקורה דבר כזה, לצלם סצנות וסיטואציות כשכל טרמינל 3 עומד לרשותנו. אם זה יתקבל נמשיך לצלם באייפונים, זה קונספט שהוא חלק מהתקופה, והתמונה שמתקבלת מדהימה כי אלה מצלמות 4K. הרעיון הוא המיידיות של הסצנה, וזה נעשה עם הרבה אימפרוביזציות. מבחינת הנפש והיצירה, זה פשוט הציל אותי בתקופה הזו". 

 

* * *

 

סגורים יותר, צופים יותר

 

הפריחה הגדולה של הטלוויזיה בתקופת הקורונה מתבטאת במספרי צופים. נטפליקס שבר שיאים של הצטרפות, וגם אם אחר כך נרשם תיקון מסוים בתחזיות הצמיחה שלו, הוא עדיין בשיא. מספר המנויים ברבעון הראשון של 2020 זינק ב־22.8%, ולשירות נוספו כמעט 16 מיליון מנויים. בשבוע שעבר נודע כי גם שירות הסטרימינג החדש של דיסני קובע שיאי הצטרפות — 73.7 מיליון מנויים נכון לאוקטובר 2020, למרות הזירה הצפופה שאליו נכנס בתחילת המגפה. בארץ המצב דומה. מאז תחילת הקורונה מדווחים מ־yes על עלייה בצפייה בשיעור של כ־25%, כאשר בשיא נרשמה עלייה של 120% בצפייה בחדשות ובאקטואליה, 55% בתוכני ילדים, 20% בצפייה בסרטים ובסדרות, וצפייה של 1.1 מיליון תכנים מדי יום ב־VOD. בין התכנים הנצפים ביותר’ “תאג”ד” עם יותר מ־10 מיליון צפיות, מ־HOT דווח על עלייה של מעל ל־100% בצפייה בתקופת הקורונה.

 

נדב חנין, סמנכ”ל תוכן וחדשות HOT, מסר כי כל ההפקות המתוכננות אכן צולמו. “ביניהן צילמנו את ‘בוגד’, סדרה החדשה של רון לשם ועמית כהן; ‘מה שקרה באוסלו’, שיתוף פעולה ישראלי־נורווגי עם tv2 ונטפליקס; ו‘שקופים’ של עם גורי אלפי ויובל סמו”. גם ב־yes שמרו על ריחוק חברתי אבל לא נחו. החברה הוציאה לדרך, גם אם לעיתים בעיכוב קל, את כל ההפקות הישראליות החדשות המתוכננות. בחודשים האחרונים צולמו 15 הפקות, בהן “טבח”, “מעילה” עם יהודה לוי ודאנה אבגי, “מייקל 2” ו“ריקוד האש” של רמה בורשטיין.

x