שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
קולנוע וטלוויזיה

צרות בביקיני בוטום: הסרט החדש של בוב ספוג לא פוגע

בסרט החדש בסדרת “בוב ספוג" שעלה בנטפליקס חסרים הטירוף, האבסורד, הסוריאליזם ההזייתי והאנרכיה של הסדרה המקורית

יאיר רוה 08:1515.11.20
לסרט הקולנוע השלישי שלו בוב ספוג מגיע יתום. סטיבן הילנברג, היוצר הגאון שמתוך עבודתו כחוקר ימי המציא את עולם האנימציה של ביקיני בוטום, הלך לעולמו ב־2018, רגע לפני שהתחילה הפקת הסרט החדש. לכן זהו הסרט הראשון ביקום הקולנועי של בוב ספוג שלא היתה להילנברג שום תרומה ליצירתו. הצוות שנותר השיק באחרונה את העונה ה־13 שלהם בערוץ ניקלודיאון, ולסרט הקולנוע החדש — שעלה בסוף השבוע לנטפליקס אחרי שנמנעה הפצתו בקיץ בבתי הקולנוע בגלל הקורונה — הם מגיעים מיובשים ותשושים. הטירוף, האבסורד, הסוריאליזם ההזייתי והאנרכיה של הסדרה המקורית הופכים בסרט השלישי לטיול סמלי בחנות מזכרות שמחזיקה במלאי רק מעט מכל דבר טוב ומקורי שהפך את "בוב ספוג מכנס מרובע" לחומר הדבק שמחבר פעוטות והוריהם — אלה שמחים מהצבעוניות והילדותיות של הדמויות, ואלה מתפעלים מההומור המוטרף שהיה חייב להיכתב תחת השפעת סמי הזיה. כשלסרט החדש מגיע סנופ דוג להופעת אורח זה הופך למעין הודאה בחומרים הנרקוטיים שהיוצרים משתמשים כדי להמציא הרפתקאות של ספוג ימי, דיונון מנגן קלרינט, כובב ים מטומטם וסרטן תאב בצע שמבשל את בני מינו ומגיש אותם לסועדים במסעדה שלו. אבל למרות סנופ דוג ועוד הופעת אורח של קיאנו ריבס, הסרט החדש נטול כל טירוף או הומור.

 

בוב ספוג בוב ספוג צילום: NETFLIX

 

עייפות החומר של "בובספוג: מבצע הצלה" מאכזבת, כי לדמויות האלה יש פוטנציאל לתוכן נצחי (ולראייה, גרסת המיוזיקל בברודוויי שקיבלה ביקורות מצוינות לפני שלוש שנים). אי שם בקרקעית האוקיינוס ניתן לגלות את העומק שמסתתר מתחת להתפרעות היצירתית של יוצרי הסדרה והסרטים. בובספוג הוא פו הדוב של הדור שלנו. הוא עצמו דמות שכולה חיביות ואופטימיות, איש־ילד־ספוג שהולך בשמחה לעבודה כל בוקר, ומנסה להצטיין גם במשימות הטריוויאליות ביותר; מולו גר פטריק סטאר, כוכב ים טיפש, בן דמותו של טיגר השמח תמיד, עם קורטוב חרדתיות, כי זו אחרי הכל סדרה שנולדה לתוך המילניום החדש; בינהם גר סקווידוויד, שכמו איה החמור מצב הרוח שלו תמיד מחורבן; וכולם עובדים במסעדה של מר קראב, הינשוף שלהם, שמסתכל על הכל מלמעלה, לאו דווקא בעין טובה. אפשר לכתוב ספרי עזרה עצמית, מבחנים לאבחון רגשי, להמחיש דרכם תורות פילוסופיות ולנסח את "הטאו של בובספוג". אבל לכל מי שיש ילדים קטנים, וגם כשהם כבר גדלו, השאלה "מה בוב ספוג היה עושה במצב הזה?", היא דרך טובה להתמודד עם החיים.

 

בסרט החדש פוסיידון מלך הים חוטף את גארי, חילזון המחמד של בובספוג, כי הוא זקוק לריר חלזונות לשגרת טיפוח עור הפנים שלו. מפתה לדמיין את טים היל, הבמאי והתסריטאי, שובר את הראש איך להפוך עוד סרט של בובספוג וחבורתו לטקסט בעל משמעות אקטואלית. האם פוסיידון הוא דונלד טראמפ של האוקיאנוס, שמשבש את חייהם של תושבי ביקיני בוטום ומוציא להם את החשק לחיות ולתפקד? העובדה שפוסיידון חי בתוך קזינו בעיר האבודה של אטלנטיק סיטי הופכת את התרחיש הזה לאפשרי, אבל בהיעדר סיטואציות קומיות מוצלחות, "בובספוג: מבצע הצלה" הוא אולי סרט ילדים סביר לגיל הרך, אבל הוא לא טקסט פוליטי.

 

x