שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
קולנוע וטלוויזיה

שכחו אותה בבית: סרט ההמשך ל"אבודים בטוקיו"

בסרטה החדש של סופיה קופולה, שאותו יצרה לשירות הסטרימינג של אפל, היא שבה לשתף פעולה עם ביל מורי. הסרט האלגנטי והמלוטש, שנדמה לפעמים כהמשך ל"אבודים בטוקיו", נוגע שוב בנושא שמעסיק אותה תמיד: חרדת הנטישה

יאיר רוה 08:1328.10.20

סופיה קופולה היתה ב־2004 האשה השלישית בסך הכל שהיתה מועמדות לאוסקר על בימוי על סרטה "אבודים בטוקיו", וכשזכתה באוסקר על התסריט לסרט הזה היא נהפכה לרביעית מבני משפחת קופולה שזכו באוסקר: אחרי שאבא שלה, סבא שלה ובן דוד שלה כבר זכו לפניה. ב־2017 היא היתה האשה השנייה שזכתה בפרס הבימוי בפסטיבל קאן, על "הפיתוי". עכשיו היא הראשונה שמביימת סרט ששמו “On The Rocks” עבור שירות הסטרימינג החדש יחסית של אפל.

 

שירות אפל טי.וי. התמקד עד כה בעיקר בהפקת סדרות טלוויזיה ("תוכנית הבוקר" עם ריס וויתרספון וג'ניפר אניסטון היא הבולטת שבהן), אבל בינואר 2019 הוא החל לשתף פעולה עם אולפן A24 להפקת סרטי קולנוע עבורם. זהו אולפן בוטיק שמאחוריו סרטי איכות קטנים עם פוטנציאל אוסקרים גבוה: "אור ירח", "חדר" ו"לובסטר" הם מהסרטים הבולטים שלהם.

 

סופיה קופולה היתה הראשונה שקיבלה אור ירוק ליצור ביחד אתם סרט בהפקת אפל. כאן היא חוזרת ומשתפת פעולה עם ביל מורי, אחרי "אבודים בטוקיו" וספיישל הכריסמס שהיא ביימה לו לנטפליקס, "מורי כריסמס".

 

זהו הסרט השביעי שקופולה מביימת בקריירה שידעה עליות וירידות באיכות. יש לה סרטים נפלאים, ויש לה סרטים תמוהים, והסרט החדש נמצא איפשהו באמצע: אין בו תובנות מבריקות או רגעי מופת, אבל יש בסרט הקומפקטי הזה — המצולם בפילם 35 מ"מ ברחובות ניו יורק משהו אלגנטי, מלוטש, נוצץ ומלא סטייל כמו אייפון 12 פרו מקס — והוא מין תרופת נגד מבורכת לסרטים הארוכים מדי שנטפליקס מנפקת בעת האחרונה.

 

 

ביל מורי ורשידה ג'ונס בסרט On the Rocks ביל מורי ורשידה ג'ונס בסרט On the Rocks צילום: Courtesy of Apple

 

בסרט יש שפע שארם וחופן חן והוא משדר את קופולה בקצרנות: עם ערבוב של מוטיבים חוזרים בלוקיישנים יפים עם שחקנים אהובים.

 

קל לראות את ביל מורי בסרט ולחשוב על "On The Rocks" כמין סרט המשך ל"אבודים בטוקיו", מורי מקבל בסרט את שורות התסריט הכי טובות (וכשהוא לא בסצינה הסרט דועך). קווי המתאר אכן דומים: בראשון סקרלט ג'והנסון יוצאת לסיבוב לילי עם ביל מוריי, בעודה מחכה בשיעמום לשובו של בעלה הטרי ממשימות העבודה שלו. על הדרך היא מנסה להבין ממורי איך נראית זוגיות אחרי שנים ביחד, ומורי לא מצייר בפניה פורטרט זוגי מבטיח במיוחד.

 

17 שנים אחר כך, מורי מגלם הפעם את אביה הגרוש של הגיבורה, שיושבת בבית עם שני ילדים קטנים ומחכה שבעלה יחזור מנסיעות העבודה האינסופיות שלו. היא יוצאת לכמה הרפתקאות ליליות עם אביה הפלייבוי, שמשוכנע שהבעל בוגד בבתו. אבל הסרט החדש הוא לא המשך ל"אבודים בטוקיו", אלא כרך שביעי באוטוביוגרפיה האינטימית שקופולה כותבת ומביימת על מי שגדלה כילדה בבית עשיר עם הורים נעדרים, והיא מביאה אתה לסט צוות שכנראה מבין על מה היא מדברת: קופולה, בתו של פרנסיס פורד קופולה, ליהקה לתפקידים הראשיים את רשידה ג'ונס, בתו של קווינסי ג'ונס, ואת מרלון ווייאנס, אחיו של הקומיקאי והבמאי קינן אייבורי ווייאנס.

 

סרטיה של קופולה לא עוסקים בתסביכי האב שלה, כפי שנוטים לחשוב ולכתוב לא פעם, אלא הם דימויים עצובים ונוגעים ללב של יוצרת שכל חייה עוסקת בבדידות ובנטישה. החל מהקרדיט הראשון שלה כתסריטאית, בסרט הקצר "חיים ללא זואי", שביים אביה בסרט "סיפורי ניו יורק", בכל הסרטים שקופולה כתבה הגיבורה היא ילדה שמרגישה שנטשו אותה, ולא משנה בת כמה היא.

 

הילדות ב"חמש ילדות יפות" והנערות ב"הפיתוי", סקלרט ג'והנסון ב"אבודים בטוקיו", קירסטן דאנסט ב"מארי אנטואנט" ואל פאנינג ב"אי שם" — כולן חיות חיים של פינוק, בתוך בועה אטומה וממוגנת, אבל לכולן חסר משהו, והן נמצאות במצב של שיהוי והמתנה: מחכות שהאבא או בן הזוג יחזרו מאי שם. בזמן הזה הן משוטטות בבית או ברחוב ובוראות לעצמן בראשן עולם דמיוני. זה רעיון שהוא לא רק מוטיב אלא הבסיס לכל אחד ואחד מסרטיה של קופולה. ואם להסתמך על התסריט הראשון שלה, השורש של כל החוויה הזאת הוא חיי הפינוק והעושר שקיבלה מהוריה, עם החיסרון האחד — שהם מעולם לא היו שם. ולכן, גם בסרטיה הפחות טובים, קופולה היא הבמאית שיודעת הכי טוב איך מביימים בדידות.

x