שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
קולנוע וטלוויזיה

רופרט מרדוק - חזק מכל פוליטיקאי

לאיל התקשורת רופרט מרדוק נמאס מדונלד טראמפ, וזה עשוי למנוע ממנו להיבחר לנשיאות ארה”ב בפעם השנייה. סדרה תיעודית חדשה ומצוינת על האימפריה של מרדוק מראה כמה משחית הכוח שנשמר מאחורי הקלעים

רותה קופפר 08:0819.10.20

“עלייתה של שושלת מרדוק”, סדרה דוקומנטרית חדשה בת שלושה פרקים שעלתה אתמול ב־yes דוקו, על איל התקשורת רופרט מרדוק היא מרתקת ומטרידה, עם נגיעות של קתרזיס. יש הרואים במרדוק, המיליארדר האוסטרלי־אמריקאי, איש עסקים מצליח, ויש מי שרואים בו שטן. על פי תפיסתו, הוא צריך לשלוט גם בעיתונות הפופולרית וגם בזו גבוהת המצח; וגם בתחנות הטלוויזיה — פריסה רחבה ככל שניתן. לכן ייסד את הצהובון הבריטי “הסאן” ורכש את הצהובון האמריקאי “ניו יורק פוסט”, מצד אחד, והוא בעליו של ”הטיימס” הלונדוני המעמיק ו”הוול סטריט ג’ורנל” האמריקאי הסולידי, מצד שני. מרדוק עומד בראש חברת המדיה “ניוז קורפ”, בעלת השליטה ברשת הטלוויזיה פוקס, ובכלל זה רשת החדשות השמרנית פוקס ניוז, ובחברת הסרטים פוקס המאה ה־20.

 

רופרט מרדוק ביחד עם דונלד טראמפ בימים הטובים רופרט מרדוק ביחד עם דונלד טראמפ בימים הטובים צילום: אי אף פי

 

המוטו שלו הוא: “3 מיליון גיליונות הם 10 מיליון מצביעים בקלפי”. בידו כוח להשחית והוא משתמש בו ללא רסן. השדרן פירס מורגן אומר בסדרה על יחסיו של מרדוק עם פוליטיקאים כי “לא אכפת לו אם הם אוהבים אותו או לא. אכפת לו רק אם הם יפגעו באינטרסים שלו”.

 

אחד הכתבים שלו מהצהובון הידוע לשמצה “ניוז אוף דה וורלד” מספר שהיתה למרדוק “יחידת אס.אס שהיתה מוכנה לתקיפה בכל רגע”. השחקן, יו גרנט, היה קורבן להתקפות האלה, לכן הצטרף בהמשך לעיתונאי ניק דיוויס שעשה תחקיר על המנגנון של איל התקשורת, וביחד הם מובילים את הסדרה.

 

כוחה בכך שהיא אורזת את כל מה שיודעים באופן כללי על האיש הזה, ומגישה את הכל כאילו היתה דרמה משובחת. נטען שם שיש לו השפעה יותר מלמנהיגי העולם, שאותם הוא ממליך. כך גם נקרא הפרק הראשון של הסדרה. כאילו כדי להוכיח את זה, התפרסם בשבוע שעבר כי מרדוק מאמין שתם זמנו של דונלד טראמפ, שלו עזר להיבחר, כי הוא נגעל מהאופן שהאחרון טיפל במשבר הקורונה, והגיע הזמן לבחור בג’ו ביידן.

 

הפרק הראשון של “עלייתה של שושלת מרדוק” מזכיר מאוד את הסדרה המעולה זוכת האמי השנה “יורשים” של HBO (אצלנו ב־HOT ,yes וסלקום TV), על משפחה של איל תקשורת, שנטען כי היא מבוססת על משפחת מרדוק (אף שיוצרה ג’סי ארמסטרונג ניסה להרחיק עדות למשפחות אחרות, ואכן מתבסס על עוד משפחות עשירות מופלגות והן במקרה מתגוררות בבית הלבן). בסדרה הבדיונית, כמו בתיעודית, כלומר במציאות, יש שני אחים המעורבים בעסק, אחד הוא הכבשה השחורה שנשר מהרווארד ואחת בת שאהובה על אבא במיוחד שנישאת למישהו שהאב סולד ממנו. במציאות האיש הזה היה הדובר של ראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר, מתיו פרויד, נינו של זיגמונד פרויד, השונא את מרדוק ומה שהוא מייצג.

 

הסדרה התיעודית בבימויו של ג’ימי רוברטס באה בתזמון מצוין, אחרי שבחודש שעבר “יורשים” זכתה בערימה של פסלי אמי, וכמה שבועות לפני הבחירות לנשיאות שבהן ”פוקס ניוז” של מרדוק, יש תפקיד מכריע. היא מראה עד כמה מרדוק מעורב בפוליטיקה וכמה חשובה לראשי מדינות ההשפעה על התקשורת (גם לאלה שלא מוזכרים בסדרה), וכמה שיחסים אלה מסוכנים לדמוקרטיה.

 

יו גרנט, שהיה מעורב בתחקיר ובמאמץ לחשוף את האזנות הסתר שביצע ה”ניוז אוף דה וורלד” של מרדוק, שערורייה שהסתיימה בסגירת העיתון, לא לפני שהוקמה ועדת חקירה שהעידו בה ארבעה ראשי ממשלה בריטים, אומר שטוני בלייר ודיוויד קמרון לא היו משתעלים בלי לבקש רשות ממרדוק.

 

“יורשים”, מצד אחד, והסדרה התיעודית הזאת, מצד שני, מעידות על כך שכוח שנשמר מאחורי הקלעים ככל שניתן — הוא מטריד ומסוכן. בפרק השני של הסדרה ניכר כי מאמץ עיתונאי אמיתי ואמיץ יכול לפגום בכוח להשחית הזה — ואפילו להביא לצדק. אולם הצדק הזה הוא חלקי, ובעיקר זמני.

x