שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
קולנוע וטלוויזיה

המרירות שאחרי: על העונה השנייה של "ככה זה"

בעונה החדשה של הסדרה לוקחת היוצרת דנה מודן את הסתמיות והמיאוס מהחיים עוד צעד קדימה. הצופים מקווים למעט חמלה, אך ספק אם זו תגיע

רותה קופפר 08:1016.09.20

אולי זה הקורונה, הסגר המתקרב, הבאסה שגוברת על הסבבה באופן כללי, אבל הפרקים הראשונים של העונה השנייה של “ככה זה”, שחוזרת היום ל־yes Comedy, נותנים תחושה שקצת איבדו את חוש הטעם. לא רק הטעם הטוב. למעשה הם משאירים טעם מר בפה, כמתבקש. אבל גם משהו לעוס, כמו המסטיק ששני הגיבורים של הסדרה לועסים במופגן בפרק הראשון. גם זה כנראה מכוון. היצירה של דנה מודן היא לעולם לא מקרית.

 

 

 

העונה הראשונה, שעוררה הרבה ציפייה, נפתחה במפתיע ובמפגיע עם שני השחקנים שהכרנו מפעם מ”אהבה זה כואב” (דנה מודן, ואסי כהן, שהוכיח אז שהוא גם שחקן דרמטי נהדר), הקומדיה הרומנטית הסוחפת ההיא מ־2004, רק בגלגול נשמות מעוות ועייף.

 

הזמן חולף והם לא אמורים להיות אותם האנשים: הם כבר לא צעירים ויפים כמו פעם אלא חמוצים ומרירים, שני אנשים שבורי לב שמוצאים זה את זה ומאחים את הקרעים, אנטי־גיבורים כמו שהטלוויזיה הנוכחית אוהבת.  

מהסדרה "ככה זה" מהסדרה "ככה זה" צילום: באדיבות yes

 

העונה החדשה של הסדרה של דנה מודן, אסי כהן והבמאי רם נהרי (השלישייה מהסדרה המכוננת ההיא) לוקחת את הסתמיות והמיאוס מהחיים עוד צעד אל עבר המציאות. היא לא נפתחת בדרמה של ניסיון התאבדות והתקף לב, כמו בראשונה - דרמה שחיברה מיד בין הגיבורים - אלא בריקנות של צריכת סמים ושיחות סרק, של אנשים מנותקים שאמורים להיות אחראים ומודלים לחיקוי, לפחות בעיני ילדיהם (שהם גם לא משהו) - אבל הם לא. סתם שני אנשים אנוכיים ומגעילים, שנותנים סטירה לילדים שלהם, מתנהגים לא יפה לגרושים שלהם, ואלימים לשכנים שלהם. הסצנה שבה הם רוקדים במסיבת אוזניות בסלון היא הזויה ומדויקת בסמליותה.

 

החיים ב”ככה זה” נמצאים בתמונה, החיים עצמם, והם, כמו שהוצג באופן הכי גראפי־מטאפורי בעונה הראשונה - חרא. בעונה השנייה, שנפתחת בהרבה דיבורים על קולונסקופיות, עניינים של הגיל שהם נמצאים בו, ו”לדחוף דברים לתחת”, נרשמת התקדמות, או אולי בעצם רגרסיה. בכל מקרה הכל באותה שכונה.

 

ההתבוננות במראה הצינית הזאת בבואתנו המכוערת היא מכוונת, אבל לא קלה. לפעמים מצחיקה (כשתיקי דיין נכנסת לסצנה), ולפעמים מעיקה (כמעט בכל יתר הזמן), ולפעמים מרתיעה. אפשר קצת חמלה בבקשה? או לפחות טשטוש, לא משהו ישיר כל כך, איזה זוג משקפי שמש בחושך, כמו שמרכיבים הגיבורים, כדי לראות דרך העדשות מכהות ומקהות את העולם העכור הזה?

x