הסרט "זוג יונים" בכיכובה של איסה ריי

"זוג יונים" היה אמור לצאת ב־3 באפריל, אבל אז בתי הקולנוע ברוב העולם נסגרו ואולפני פראמונט מכרו בזריזות את הסרט לנטפליקס. מה שנראה כמו אלתור מוצלח של הרגע האחרון, נשמע כעת — אחרי צפייה בו — כמו אנחת רווחה ענקית מצד חברת ההפקה שהקורונה הצילה לה את הסרט הזה: בבתי הקולנוע הוא היה בוודאי נכשל, בנטפליקס הוא יהיה להיט ענק.

"זוג יונים" מגיע מאת האנשים שיצרו את "חולי אהבה", שהיה אחד הסרטים העצמאיים המצליחים והמקסימים של 2017. אבל בעוד "חולי אהבה" היה מקורי ונוגע ללב, "זוג יונים" כולו נדוש ומשומש. זה לא סרט רע, הוא חינני מסוגו והוא סרט שריפת הזמן המושלם לנטפליקס בימי חמסין, עם אורך אידיאלי של 86 דקות: הכל בסרט הזה משדר חוסר מחויבות. רק שיש תחושה ברורה שראינו כמותו לא מעט, וגם די לאחרונה.

בעוד "חולי אהבה" היה סיפור אהבה מקורי שכתבו קומייל ננג'יאני ובת זוגו אמילי גורדון, המבוסס על הסיפור האישי ויוצא הדופן שלהם ושל הוריהם (ושזיכה את שניהם במועמדות לאוסקר ובשבחים רבים ומוצדקים), "זוג יונים" מחזיר את ננג'יאני ואת הבמאי מייקל שוואלטר לעוד סרט על זוגיות, אך הפעם כזה שנכתב על ידי אנשים אחרים (תסריטאים אלמונים מקנדה), שאין בו שום דבר אישי או ייחודי.

הסרט "זוג יונים" צילום: נטפליקס

ננג'יאני ואיסה ריי מגלמים זוג שנפגש ומתאהב בסצנת פתיחה חיננית, שעוברת מהר לסצנה הבאה כמה שנים אחר כך, כשהשניים מבינים שהם כנראה כבר לא מתאימים זה לזה. הם יצאו מסנכרון, הם לא משדרים על אותו גל ומתקשים לשתף פעולה. בדרכם לארוחת ערב עם חברים, כשכבר ברור להם שהם חייבים להיפרד, הם מעורבים בתאונת פגע וברח ועדים לרצח.

מאותו רגע מתחיל לילה ארוך שבו הם נמצאים במנוסה, חוששים מהמשטרה (שהם חושבים שחושדת בהם) ומהרוצח, ומנסים לפתור בעצמם את תעלומת הרצח בתקווה שכך יוכיחו את חפותם. הדינמיקה בין ננג'יאני וריי חיננית ומשעשעת והבדיחות סבירות מספיק כדי לאפשר להתעלם מהעובדה שזה מאותם סרטים שבהם הגיבורים מתנהגים בטמטום מוחלט.

"זוג יונים" מצטרף לרצף של סרטים שאינם מצטיינים אך גם אינם נוראים. כן למדנו שתעלומת רצח לילית והיתקלות במצבים של חיים ומוות יכולות לעזור לזוג במשבר למצוא את הסנכרון הפנימי שאבד להם. ועכשיו, שננג'יאני יחזור לכתוב סרטים מקוריים עם בת זוגו וישאיר את הבנאליות לבנאלים.