שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
ספרות

הפרינט לא מת

מהפכת הספרים הדיגיטליים שכולם ניבאו לא התרחשה. אפילו דור ה־Z מעדיף את הכותרים שלו בנייר. מי שבינתיים מתדלקות את התעשייה הן קוראות שלהוטות אחר ספרות אירוטית

רותה קופפר 08:2424.02.20

לפני כ־12 שנה הוציאה אמזון את הקינדל, הספר האלקטרוני הראשון שלה, שהבטיח מהפכה בהרגלי הקריאה. ההערכה היתה שהחידוש הדיגיטלי הזה, שאפשר להוריד ספרים בלחיצת כפתור ולשאת אותם כספרייה שלמה לכל מקום, יחליף לחלוטין את הספר המודפס. אבל זה לא קרה. בכתבה באתר "אי־רידר" משבוע שעבר אפילו קבעו שהמהפכה המדוברת לא קרתה.

 

בארה”ב מכירות הספרים הדיגיטליים הן כיום 20% מכלל מכירות הספרים ומצויות בירידה ביחס לשנים קודמות. לפי דו"ח איגוד המו"לים האמריקאים, ההכנסות ב־2019 מכל הפורמטים נאמדו ב-26 מיליארד דולר, כאשר הספרים המודפסים הכניסו 22.6 מיליארד דולר והאלקטרוניים רק 2.04 מיליארד דולר.

 

 איור: אולה גליקין

 

"בועת הספרים האלקטרוניים התנפצה", אמרה מריל הולס, מנהלת איגוד מוכרי הספרים בבריטניה, ל־CNBC. "המכירות מידלדלות, מו"לים מוציאים ספרי נייר יפהפיים ואנשים אוהבים להציג את מה שקראו: אנשים רוצים שהספרים יעידו דבר מה עליהם". למרבה ההפתעה, דווקא צעירים, בני דור ה־Z, שלא מכירים עולם ללא מסכים, נרתעים מספרים אלקטרוניים: 63% מהספרים המודפסים בבריטניה נרכשים על ידי אנשים מתחת לגיל, 44 ואילו 52% מהספרים האלקטרוניים הם לאנשים מעל גיל 45, כך לפי מדד נילסן.

 

דווקא מי שמבלים שעות מול המסך ברשתות חברתיות, בלימודים, או בצפייה בסדרות רוצים את השקט והריכוז שספר מודפס מספק, ללא הסחות דעת. הרעיון הזה כמעט מרגש, אבל יש בו גם היבט כלכלי קר: בני הדור שרגילים לצרוך הרבה דברים חינם, ודאי היו נמשכים אל הספר הדיגיטלי לו היה זול, אבל בגלל מאבקים בין תאגידי מו”לות ואלקטרוניקה פערי המחירים לא כל כך גדולים.

ב־2010, כאשר ניבאו את מהפכת הספרים הדיגיטליים , ספר בקינדל עלה כ־10 דולר, כאשר המקביל בכריכה קשה עלה 25 דולר (וקצת פחות מזה בכריכה רכה). אבל אז אפל, במאבקה באמזון, טענה שמחיר סביר לספר אלקטרוני הוא 15 דולר. היא גייסה את המו”לים לצדה. שישה מו”לים יחד עם אפל חייבו את אמזון למחיר הזה. בית המשפט האמריקאי הצטרף לקביעה כי הספרים הדיגיטליים יימכרו במחיר זה, ואמזון היתה חייבת לעמוד בהחלטה. וכך, בעוד חנות הענק המקוונת יכולה לתת הנחות על ספרים מודפסים, אין לה גמישות כזו בנוגע לספרים אלקטרוניים.

 

מה קורה בישראל? גיא בן נון , מנכ”ל מיזם הספרים הדיגיטליים “עברית”, אומר שאסור לו למסור מספרים, אבל שבאופן כללי המצב בישראל שונה. הוא גם לא חושב שמהפכת הספרים הדיגיטליים לא התרחשה, אלא שאנחנו נמצאים בעיצומה. “קחי, למשל, את הרכב החשמלי. אולי עכשיו נדמה שההתקדמות שלו אטית, אבל ברור שבעוד 20 שנה כל המכוניות יהיו חשמליות”.

 

לפי הנתונים שיש בידיו, שוק הספרים הדיגיטליים בישראל מהווה נתח של כ־10% משוק הספרים הכולל. “אנחנו רואים עלייה דו־ספרתית במכירות בכל חודש מאז שעברית קמה: 80% מהלקוחות שלנו קוראים ספר בחודש, ו־40% קוראים ספר בשבוע. 20% מהקוראים שלנו גרים בחו”ל ואין להם ספרים בעברית ליד הבית. וכל שנה אני מוכר 95% מהכותרים שנמצאים אצלי בקטלוג, שזה די מטורף”.

 

“קצב הקריאה אצלנו גבוה בגלל הזמינות, הגלילה האוטומטית, והפונטים שאפשר להגדיל וקוראים מבוגרים נהנים מזה”. זה אולי מסביר את הנתונים באשר לזהות הקוראים: “הקהל שלנו מבוגר יותר, בני 35 ויותר. זה קהל שיש לו יותר זמן ותקציב, לא שזה יקר כל כך; ויש לנו יותר קוראות מקוראים, ביחס של 60% מול 40”. את זה אולי אפשר להסביר “בעיקר הודות לספרות הרומנטית והארוטית שלנו”, שמיועדת לנשים.

 

עוד דבר שמאפשרת החנות הדיגיטלית הוא אלגוריתם שמקל על הקוראים לבחור ספר שיתאים להם בקלות. “חתכנו את האתר ל־2,000 תתי־קטגוריות”, מתאר בן נון. “כך שאם הקוראים אהבו ספרים על פנטזיה בספרד, אפשר לצמצם את מתחם הבחירה שלהם מ־1,000 ספרים ל־30־40”. אם השיטה הזאת נשמעת מוכרת מעולמות הסטרימינג, הרי שבן נון מודה כי “המתחרה הישיר שלי זה נטפליקס. אני חובב קריאה וקורא כל הזמן אבל כשיש סדרה טובה — אני רואה אותה בבינג’ והולך לישון בלי לקרוא”.

 

ארז שוייצר, לשעבר ממייסדי ומנהלי אתר הספרים הדיגיטליים אינדיבוק, השני בגודלו בישראל, מסכים עם בן נון שהמצב בישראל שונה מזה שבארה”ב, אבל לא מאותן סיבות שקודמו ציין (וגם הערכת השוק שלו נמוכה בהרבה): “בשיא המכירות של הספרים הדיגיטליים בישראל הם נאמדו ב־1% אחד בלבד מהשוק. בעוד בשיא בארה”ב זה היה קרוב יותר ל־50% ואז התחילה שם הנסיגה. זה נובע מכל מיני סיבות. קודם כל שוק הספרים בישראל בקריסה מתמדת. במקביל להתפתחות הספרים הדיגיטליים, הספרים המודפסים נעשו כאן זולים. התחיל המונופול של רשתות הספרים שהיו מוכרות במבצעים של ארבעה ספרים ב־100 שקל. ולא היה יתרון אמיתי במחיר לספר דיגיטלי. חוץ מזה, הניסיון להחדיר את הקינדל לארץ לא צלח, והקריאה בטאבלטים היא שונה לגמרי מהחוויה של קריאה במכשיר נפרד וסגור כמו הקינדל”.

 

על דבר אחד מסכים שוייצר עם בן נון, וזה זהות הקוראים, ובעיקר הקוראות: “הקהל העיקרי של אינדיבוק מתחלק לשניים: המיעוט שהם אנשים מבוגרים מאוד שרצו אפשרות להגדיל את הפונט, והקהל הגדול יותר של קוראות ספרות רומנטית וארוטית. הוא מחזיק אותו עד היום. היתרון מבחינתן הוא של קריאה מיידית וסדרתית. זאת קהילת קוראות להוטה שפועלת ברשתות החברתיות: הן כולן קוראות את הספר החדש שיוצא בלילה, ומגיבות אליו כבר למחרת בקבוצות הפייסבוק”.

 

ספרים שלא שייכים לז’אנר הזה הצליחו פחות. בנוסף לסיבות של מחיר לא במיוחד אטרקטיבי ומכשיר לא מספיק מזמין, ישנה גם העובדה שהנוסטלגיה לדפוס מחזיקה מעמד, אומר שוייצר. “גם התשוקה לראות את הספר שלך בפרינט יותר גדולה מהרעיון שיהיה לך ספר דיגיטלי. הנוכחות של ספר בבית היא הנשמה. זה ערך מוסף לעיצוב הבית, לפנג־שוואי שלו. אני, כקורא דיגיטלי, טרוד בשאלה איך אני מוריש את ספריי לילדיי”.

 

באשר לנסיגה שחלה בעולם בספרים הדיגיטליים, בעיקר בקרב בני דור ה־Z, הוא אומר “זה קשור לעייפות מסכים. אנשים מחפשים בועה של שקט. אולי זאת התקווה שלנו. זאת פונקציה אחרת של הפוגה מהחיים”, הוא אומר באופטימיות, ואז הציניות מתגנבת לדבריו: “אני מניח בלי שום ידיעה, שיכול להיות שאיזה מוביל תרבותי, משפיען באינסטגרם, צילם את עצמו קורא ספר — והפך את זה שוב לקוּל”.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x