שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
פנאי

"אני רוצה לצאת מהליהוק הקבוע של האשה עם החיג'אב"

השחקנית רובא בלאל־עספור זכתה בחשיפה בינלאומית עם התפקיד קורע הלב שעשתה ב"הנערים". עכשיו היא חוזרת לשחק בעיר מגוריה ב"המתים של יפו", סרטו של רם לוי, זוכה פרס ישראל. "כפלסטינית לכל יצירה שאני משתתפת בה צריכה להיות אמירה", היא אומרת ומסבירה מדוע לעולם לא היתה מסכימה להופיע ב"פאודה"

רותה קופפר 08:2902.02.20

זאת שנה טובה לשחקנית רובא בלאל־עספור. כעת היא מככבת בסרטו החדש של רם לוי "המתים של יפו", ולפני חודש קרעה את הלב בתפקיד המאופק והמרשים של סוהא אבו חדיר, אמו של מוחמד, בסדרה של HBO "הנערים".

 

 

 

זה כמה שנים שהיא בתנופה. עוד בטרם הפריצה לבמה הבינלאומית זכתה בפרס אופיר על תפקידה בסרט המצוין "סופת חול".

 

בעבר עשתה שורה של תפקידים מגוונים: החל בסדרה "תסריטאי" של סייד קשוע, דרך סרטים כמו "הבועה", "נדיה: שם זמני" ו"עאטש" של תאופיק אבו ואיל, שביים יחד עם חגי לוי ויוסף סידר את "הנערים".

 

רובא בלאל־עספור. "העבודה עם רם לוי היתה בית ספר למשחק. שיעור לחיים" רובא בלאל־עספור. "העבודה עם רם לוי היתה בית ספר למשחק. שיעור לחיים" צילום: אוראל כהן

 

בלאל, בת 40, נולדה וגדלה בנצרת. וכיום היא חיה ביפו עם בעלה, יוסף עספור, מורה להיסטוריה, ופעיל באמנסטי אינטרנשיונל, וארבעת הבנים שלהם. ילדיה, הבכור בן עשר ושלישיית בנים בני שבע — הולכים לבית הספר הדו־לשוני ביפו, היא עצמה מעורבת בפרויקטים חינוכיים.

 

היא שחקנית עסוקה ("לא מספיק", היא אומרת) אך זה לא היה חלום הילדות שלה. "לא רק שלא הייתי ילדת במה, אלא שהייתי ילדה בשוליים", היא אומרת. לפני כמה שנים חשבה שאולי תצטרך עוד דרך להתפרנס, אז הלכה ללמוד כלכלה ומינהל עסקים. "לא נהניתי משום רגע, ואני עדיין לא מבינה בזה כלום" סיכמה את החוויה.

 

למזלה אין צורך. כעת היא השחקנית הראשית בסרט החדש של רם לוי "המתים של יפו", שעלה לאקרנים בסינמטק תל אביב בחמישי האחרון. הסרט הוא על זוג חשוך ילדים, ריטה וג'ורג', שמכניסים לביתם שלושה ילדים פלסטינים, שאמם מתה ואביהם נמצא בכלא, לאחר שנגזר עליו מאסר עולם.

 

הילדים מוברחים מהגדה ליפו וריטה מתייחסת לבואם כאל מתת אל. במקביל מצטלם סרט בתוך הסרט על יפו בתקופת המנדט. בהמשך האירועים משתלבים זה בזה והתוצאה, כמו הכל באזור הזה, אינה קלה. לצד בלאל־עספור משתתפים גם יוסף אבו־ורדה, בתפקיד בעלה, סלים דאו, ג'וני פיליפס, מאיה פלאם ואחרים.

 

העבודה עם רם לוי, הבמאי המוערך זוכה פרס ישראל, הותירה עליה רושם עז. "יש בו אומץ שלא רגילים לראות. הוא והתסריטאים גלעד עברון ועלא חליחל הם מסוג האנשים שמעזים להגיד את מה שהם חושבים גם אם זה שונה מדעת הרוב. הם לא מתייפייפים, לא פועלים מתוך ייסורי מצפון. היצירה הזאת אומרת את האמת הכואבת".

 

 

בלאל־עספור מימין ב"הנערים" ומשמאל ב"המתים של יפו". הכל פוליטי בלאל־עספור מימין ב"הנערים" ומשמאל ב"המתים של יפו". הכל פוליטי צילום: רן מנדלסון באדיבות yes

 

ב"הנערים" לא הרגשת את זה?

"ב'הנערים' לא הרגשתי שאני משחקת. יש הבדל מאוד גדול בין העבודה שלי בשני הפרויקטים. הסרט הוא סיפור מומצא שאפשר לצבוע בצבעים אמיתיים; ב'נערים' דמיינתי בכל רגע איך האמא הרגישה. זה בלתי נתפש. נפגשתי אתה בבית משפט. היא אשה חזקה. ראיתי כמה אהבה היתה שם. לא דיברנו אחרי שהסדרה יצאה. אני יודעת שהיא בעד היצירה, שהיא סיפרה לתאופיק את כל מה שהיא עברה. אבל כשהתחילו הצילומים היא אמרה שהיא לא רוצה לראות אותנו מצלמים בבית חנינא". (הסט נבנה אחד־לאחד בראשון לציון — ר"ק).

 

היא מוסיפה ש"ממש נחטפתי לסט של 'הנערים'. הייתי חוזרת הביתה בכאבים בכל הגוף. כשאני חושבת על התקופה שעבדתי על הסדרה, בא לי לבכות. הרגשתי חסרת אונים, שאני לא יכולה להגן על ילדי, לא יכולה לתת להם לגדול בטבעיות. עטפתי אותם. החזקתי אותם חזק, קרוב אלי".

 

החיבור לילדים גם הניע אותה בתפקיד שלה ב"מתים". "ריטה היא אשה שאין לה ילדים, וכמי שיש לה ארבעה בנים, וכמי שסירבה לעשות 'דילול עוּבָּרִים' כשנודע שיש לי שלישייה, הבנתי את הכמיהה שלה. אבל היחס שלי לסרט הוא גם היסטורי ופוליטי. כאשה פלסטינית לכל יצירה שאני משתתפת בה צריכה להיות אמירה, והסרט הזה התאים לי: במקום מסוים הוא קורא למרד על חוקים ועל ממשל, לא לקבל דברים כפי שנקבעו. הסרט לא מתייחס לפלסטינים כאל מספרים אלא כאל סיפורים".

 

אחרי שב"הנערים" המשחק שלה דרש איפוק ושליטה ב"מתים של יפו" היא נראית משוחררת. "הייתי כמו בצק בידיים של רם, העבודה אתו היא בית ספר למשחק. הוא ביקש ממני להיות רכה בתוך הכעס, להראות אהבה ואושר בתוך פחד. הוא רצה שלא הכל יהיה אחיד. זה היה שיעור לחיים".

 

היו טענות שהדמות של סוהא ב"נערים" קיבעה דעות קדומות על האשה הכנועה בחברה הערבית.

 

"כשאת מגלמת אשה אמיתית אין לך הרבה מרחב לפרשנות. אבל אני לא בטוחה שהיא כזאת כנועה. בעלה לא זז מילימטר בלעדיה. לדעתי היא מלאה כוח. יש לה עוד ילדים, ובעל. היא צריכה איכשהו להמשיך את החיים שלה".

 

ההשתתפות בסדרה אמריקאית, ועוד של HBO, הביאה עוד הצעות ותפקידים?

"היתה חשיפה מסוימת אבל בינתיים לא קיבלתי הצעות. אשמח לצאת מהליהוק המקובע של אשה עם חיג'אב."

 

מה עם תפקידים אחרים לשחקנים ושחקניות פלסטינים, כמו ב"פאודה"?

"יש לי בעיה עם 'פאודה', כשאלה הפרויקטים שמצליחים להביא כסף, אז יש לי עם זה בעיה. זה מלמד על מדיניות. כשכל היצירות שמדברות על פלסטינים מראים דמות של מחבל, בוגד, חרא, נצלן שאין לו ערכים — אני לא אשתתף בהן. יש גבול על מה שאני מוכנה להתפשר".  

x