שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
קולנוע וטלוויזיה

שני כוחות סוס: סרט שמחבר בין שני ז'אנרים קולנועיים

“פורד נגד פרארי” לוקח סיפור נוסחתי ומספר אותו באופן חדשני, מרהיב ומלהיב

יאיר רוה 08:4118.11.19

ההברקה הגדולה של "פורד נגד פרארי" היא בכך שהסרט מחבר באופן מקורי בין שני ז'אנרים שהקולנוע האמריקאי אוהב במיוחד: מצד אחד, סיפור אמיתי על אילי תעשייה; מצד שני, סרטי אקשן עתירי מרדפי מכוניות. הסיבה לכך שהסרט כה מוצלח היא בדיוק החיבור הלא צפוי הזה.

 

בתחילת שנות השישים, ברגע משבר של חברת הרכב האמריקאית פורד, הציע איש השיווק הצעיר לי אייקוקה למנהל החברה, הנרי פורד השני, להיכנס לתחום מכוניות הספורט, ובכך להפוך את דור הבייבי בום, שבדיוק קיבלו רישיונות נהיגה, ללקוחות החברה. כדי להוכיח שפורד, החברה המשפחתית המיושנת שעושה מכוניות מסורבלות, מבינה במכוניות ספורט, החל מבצע שמטרתו ליטול מפרארי האיטלקית, חברת מכוניות המירוץ הוותיקה והנוצצת, את כתר הזכיות במירוץ מכוניות הספורט של לה מאן בצרפת, שבו צמדים של נהגים צריכים לנהוג במשך 24 שעות רצופות. אמנם פורד ניסתה תחילה פשוט לקנות את פרארי, אך לאחר שכשלה, יצרה מכונית ספורט משל עצמה: הפורד מוסטאנג (והנה ההסבר לכך שגם לפרארי וגם למוסטאנג יש סוס בתור לוגו). את המשימה לנצח במירוץ הטילה פורד על קרול שלבי (מט דיימון), האמריקאי היחיד שזכה בלה מאן עד אותו רגע. שלבי בחר בלי מיילס הבריטי (כריסטיאן בייל) בתור הנהג הראשי של הצוות. מכאן, שהסרט הוא למעשה "מיילס נגד פורד": הבריטי הפזיז שלא מסוגל לציית להוראות אבל הוא איש של כבוד, מול החברה האמריקאית שעושה הכל לפי הספר, אבל גם לא מהססת לדפוק אנשים אם זה יועיל לעסקיה. כך, אף שהסרט נראה כמו שיר הלל לתעשייה האמריקאית, הוא גם כתב האשמה נגד התרבות העסקית ששמה את הצלחת המותג מעל בני האדם.

 

תמצאו את עצמכם נעים בכיסא מרוב שמנגולד מצליח להמחיש את מהירות התגובה הנדרשת בנהיגה ב־350 קמ"ש תמצאו את עצמכם נעים בכיסא מרוב שמנגולד מצליח להמחיש את מהירות התגובה הנדרשת בנהיגה ב־350 קמ"ש צילום: איי פי

 

השאלה היא מתי נהפך ג'יימס מנגולד לבמאי כה משוכלל? הוא אמנם ביים את אנג'לינה ג'ולי ("נערה בהפרעה") ואת ריס וויתרספון ("הולך בדרכי") לזכיות באוסקרים. אבל היו לו גם נפילות מביכות ואיש לא ציפה שבמאי הדרמות העדין הזה פתאום יכתוב מחדש את חוקי סרטי האקשן. תחילה ב"לוגאן" (2016), וכעת ב"פורד נגד פרארי", שמצליח להעביר באופן מלהיב את תחושת המהירות והסכנה שבנהיגה במכונית ספורט.

 

זה סרט שבו תמצאו את עצמכם נעים ימינה ושמאלה עם כל הגוף מרוב שמנגולד וצוותו מצליחים להמחיש את האינטנסיביות ומהירות התגובה הנדרשת בנהיגה ב־350 קמ"ש. הסרט מבוסס על סיפור אמיתי, אבל זו בעיקר חוויה קולנועית משובחת, שלוקחת סיפור נוסחתי ומספרת אותו באופן חדשני ובמהירות הבזק. מנגולד יצר סרט מרהיב ומלהיב ומבדר לחלוטין.

 

ולסיום: סטיב מקווין. זו היתה שנה טובה לזכרו כשהופיע כדמות ב"היו זמנים בהוליווד" של טרנטינו, ושקשה להתעלם מרוחו השורה על "פורד נגד פרארי". מקווין, שעשה סרט מירוצים בשם "לה מאן", ושהיה הפנים של פורד מוסטאנג, המכונית שכיכבה בסרטו "בוליט", מוזכר בסרט כאחד מלקוחותיו של קרול שלבי.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x