שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
קולנוע וטלוויזיה

הסרט "מחילה": מעשה בשני יהודים

מחילה בנוי כאגדה חסידית. לצד שימוש בסטריאוטיפים מיושנים, יש בו בדיחות לא רעות

יאיר רוה 08:4602.10.19

אחרי שהביאו כמעט 600 אלף צופים ל”מכתוב” לפני שנתיים, מנסים גיא עמיר וחנן סביון (“עספור”) לעשות לעצמם נס ראש השנה ולשחזר את ההישג. “מחילה”מכיל את התמהיל שהפך את “מכתוב” ללהיט: קומדיית פשע וגנגסטרים עם רוטב ידישקייט מלמעלה. הסרט, שמתרחש בעשרת ימי תשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים, הופץ במיוחד עבור החגים.

 

מתוך "מחילה". אולי חרדה היא הבסיס לקומדיה הישראלית מתוך "מחילה". אולי חרדה היא הבסיס לקומדיה הישראלית צילום: רן מנדלסון

 

סביון ועמיר יוצרים מין אגדה חסידית שבמקום להיות ממוקמת בשטעטל באוקראינה מתרחשת בישוב בעוטף עזה: מספרים על שאול וניסן, שני יהודים בעשרת ימי תשובה, שבגלל חטאיהם, ובעיקר בגלל שלא נהגו כבוד זה בזה ולא סלחו לעבירות שבין אדם לחברו, איבדו אוצר גדול. לתפקיד הגביר נכנס אלון אבוטבול, בתור הגנגסטר המקומי, ותפקיד הקוזאקים מוענק לבדואים וחמאסניקים, כאילו “חור בלבנה” של אורי זהר לא לעג לקלישאות האלה לפני 55 שנה. וכך, רק אחרי שיעשו תיקון, יפעלו לטובת שלום בית וידעו לראות איש ברעהו את מעלותיו ולא את חסרונותיו, ורגע לפני “כל נדרי” וכניסת יום הכיפורים, יגלו השניים שהאוצר הגדול היה כל הזמן מתחת לאפם, והוא יקר מכל זהב וכסף. האמת, זה מתוק להפליא.

 

סביון ועמיר כנראה מבינים משהו מהרוח של הקהל הישראלי שלא מחפש רק הומור וצחוק, אלא גם כאב. ב”מכתוב” השתוממנו איך סרט שמתחיל בפיגוע מרובה הרוגים במסעדה בירושלים יכול להיות נקודת מוצא לקומדיה. הפעם נתהה איך סרט שכל כמה דקות נשמעת בו אזעקת צבע אדום יצליח לבדר את צופיו, ולא להיות טריגר להתקפי חרדה. ואולי חרדה היא הבסיס לקומדיה הישראלית (אזעקות ונפילות קסאמים מככבים השנה גם ב”בשורות טובות” של ארז תדמור).

 

גם הסרט הזה, כמו “מכתוב”, עוסק בתיקון: שאול וניסן הם שני פושעים זוטרים, האחד אידיוט השני טמבל, שלומדים להיות צדיקים, האחד חוזר בתשובה אבל זקוק למחילת חברו כדי להשלים את התיקון הרוחני שלו. רק חבל שסרט שכל כך מחנך לעשיית מעשים טובים ולהיות בני אדם, לא מיישם את מה שהוא מטיף לו ועוסק בסטריאוטיפים מיושנים ובאלימות פזיזה, שקצת חותרים נגד הרעיון הכללי.

 

בסרטים של סביון ועמיר יש לב, אם תמצאו אותו קבור מתחת הציניות שהם לא מצליחים להשתחרר ממנה.

 

"מחילה" פחות מלוטש וקצבי מ”מכתוב”, אבל אחרי פתיחה איטית ומגושמת, הוא חותך למרדפים ולבדיחות שהופכים את חציו השני לרצף גאגים לא רע. יהיה רצון שנזכה במהרה בימינו בסרט המשך: שאול וניסן נוסעים לאומן.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x