$
קולנוע וטלוויזיה

ביקורת סרט: המטרה זולה

“המטרה: שומר הראש” נראה כמו חיקוי זול לסרט פעולה טוב. הפעם יש מסר לטראמפ: האיום האמיתי הוא מבית

יאיר רוה 08:1027.08.19
“המטרה: שומר הראש” הוא הסרט השלישי שבו ג’רארד באטלר מגלם את דמותו של סוכן השירות החשאי מייק בנינג, שכבר שש שנים, מאז “המטרה: הבית הלבן”, מציל את נשיאי ארצות הברית מחטיפות וניסיונות התנקשות. ארון אקהרט, שגילם את הנשיא בשני הסרטים הקודמים, היה מועד במיוחד להתקפות טרור אישיות נגדו. מזל שהוא פרש ואת מקומו תפס הפעם מורגן פרימן (שהיה יו”ר בית הנבחרים בסרטים הקודמים).

 

מתוך הסרט המטרה שומר ראש מתוך הסרט המטרה שומר ראש צילום: Impuls Pictures AG

 

הסדרה שהתחילה עם במאי בעל שם (אנטואן פוקואה) עברה בשני הסרטים האחרונים לבמאים אלמוניים ולשחקנים שהיו פעם כוכבים. זו שיטת העבודה של חברת “מילניום”, האולפן ההוליוודי העסוק של הישראלים אבי לרנר ובועז דוידזון, שעושים בי־מוביז גאים, עם כוכבים במחירי מציאה. כל עוד הם היו אולפן שהתמחה בסרטים קטנים וזולים המיועדים בעיקר לדי.וי.די ולכבלים, קשה היה שלא לחבב את התוצרת הקשוחה של האולפן הזה, שסרטי הפעולה והפשע שלו נראו כמו שריד לקולנוע המצ’ואיסטי והאנרגטי של שנות השבעים. אבל גם כשהם משקיעים תקציבים גבוהים, קשה להתעלם מכך שגם הסרטים הכי יקרים של מילניום נראים כמו חיקויים זולים לסרטי פעולה טובים יותר שכבר ראיתם בעבר. ההבדל העיקרי הוא שהסרטים האלה, וזה חריג במיוחד ב”המטרה: שומר הראש”, מציגים כמות אלימות והרג שכבר לחלוטין לא מקובל למצוא בקולנוע המיינסטרימי של האולפנים הגדולים.

 

הסרט הנוכחי שוב מתחיל עם ניסיון התנקשות בנשיא ארצות הברית, ובגלל שבנינג היה ניצול יחיד מצוות האבטחה, הוא הופך לחשוד העיקרי (רעיון מופרך שרק מוכיח שהדמויות בסרט החדש לא ראו את הסרטים הקודמים). מכאן, מתחיל סרט שרובו עוסק במנוסתו של בנינג מפני החוק ובניסיון להוכיח את חפותו. הסיפור על אדם חף מפשע שנרדף על עבירה שהוא לא ביצע הוא אחד העלילות הידועות של סרטי המתח. אבל הסרט הזה מוותר על כל מה שהיה יכול להפוך אותו למותחן קלאסי ומעדיף להתמקד בקרבות האגרופים של הגיבור ולא בפרנויה, באסטרטגיה ובמהלכי הנפש שלו.

 

בתוך מנטליות הבי־מובי הקשוחה והאפקטיבית למדי של הסרט (שהנוכחות של ניק נולטי בתור אביו של בנינג מעניקה לו עומק רגשי וגברי קלאסי משמעותי), יש בו גם משהו שמעניין לשים לב אליו. ב”המטרה: הבית הלבן” הנשיא הותקף על ידי קומנדו צפון־קוריאני, ב”המטרה: לונדון” אלה היו טרוריסטים פקיסטנים. כלומר, בשני הסרטים שנוצרו בימי שלטון אובמה, המסר היה רפובליקני: אמריקה תחת מתקפה והיא חייבת להגן על עצמה מפני אויביה בעולם.

 

אבל פתאום, כשטראמפ הנשיא, האיום האמיתי בסרט מגיע מתוך הבית הלבן עצמו ולא מצבאות זרים, ומשיתופי הפעולה של השלטון עם תאגידים וקבלני נשק. הבית הלבן הוא האויב של העם האמריקאי? מי היה מאמין שדווקא ג’רארד באטלר, אבי לרנר ובועז דוידזון יציגו את האופוזיציה הכי קשוחה שראינו בקולנוע האמריקאי לשלטון טראמפ.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x