שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
אמנות ועיצוב

הרמת פנים: המסכות של צחי נבו

ממשרדי גוגל, דרך מרכז פומפידו בפריז ועד שיתוף פעולה מסקרן עם ענקית טכנולוגיה בינלאומית. נבו מעצב מסכות לחללים יוקרתיים בעולם ולא מתבייש להצהיר: "אני עושה בשביל למכור"

יונת נחמני 09:0423.07.19

המסכות של צחי נבו — פרצופים מלאי הומור בצבעוניות עזה שהוא יוצר במסגרת המותג שלו umasqu — נמכרות ב־200 חנויות בארץ ובעולם, מעטרות את קירות משרדי גוגל ישראל ותיאטרון תל אביב החדש, ובקרוב אף יגיעו לגלרי לאפייט בפריז ולחנות המוזיאון של מרכז פומפידו, שעבורה הוא עובד על פרויקט מיוחד. ואם כל זה לא מספיק, אז בקרוב יחל נבו שיתוף פעולה מסקרן עם ענקית טכנולוגיה בינלאומית, שבמסגרתו עבודה שלו תעבור מטמורפוזה לעולם הדיגיטלי.

 

את המסכות הללו, שכל כך מזוהות עמו, יוצר נבו משכבות עשויות עץ בחיתוך לייזר, שההשראה להן מגיעה ממסכות אפריקאיות מסורתיות, מניירות והבעות פנים אנושיות וגם קומיקס ועיצוב מודרני מאמצע המאה הקודמת. במהלך השנים גם הצטרפו אליהן אובייקטים של דמויות מוכרות, קמעות וחיות — מקיפודים, דרך טווסים ועד ג'וקים. הם משתלבים היטב במגוון רחב של שפות עיצוביות — מעיצוב צבעוני ופופי, דרך חללים מאופקים בגוונים שקטים ועד קירות עמוסי פריטים בהשפעה אקלקטית — ונמכרים ב־450 שקל עד 7,000 שקל לאובייקט.

 

 

עבודות של צחי נבו עבודות של צחי נבו צילום: נמרוד גנישר

 

אחד מהכלים העיקריים שלו לשווק את המותג, והוא גם שהוביל את הכניסה שלו לשוק האירופי, שם הוא מוכר מאות פריטים בחודש, הוא (איך לא?) האינסטגרם: נבו שולח סמפלים לבלוגרים בחו"ל שמעלים אותם לפיד, וזוכים לאלפי לייקים. "בשלוש השנים הראשונות מכרתי בעיקר בארץ (בחנויות כמו סאגה ואסופה — י"נ)", הוא מספר, "ואז גילתה אותי באינסטגרם חנות צרפתית בשם פלוקס (Fleux), שלא הכרתי והתברר שהיא נחשבת מאוד. משם הכל התגלגל. היום אנחנו כבר מוכרים בצרפת, גרמניה, הולנד, דנמרק וגם סין ויפן".

 

 צחי נבו צחי נבו צילום: תומי הרפז

 

הלקוחות של umasqu מגוונים: מלקוחות פרטיים חובבי עיצוב שתולים מסכה בסלון, דרך אדריכלים ומעצבי פנים ועד חברות מסחריות שמזמינות ממנו יצירות לקירות שלמים שמתכתבות עם החזון שלהן. עבור גלרי לאפייט הוא עסוק בימים אלה ביצירת שתי דבורים, שלא ברור אם יהפכו לפריט וואן אוף א־קיינד; לתיאטרון תל אביב החדש הוא יצר לאחרונה סדרת מסכות של "מלך האריות"; והמסכות שלו גם מצויות בכל חדרי מלון דן קיסריה. לפרויקט שלו עבור מרכז פומפידו הוא יצר אובייקט ברוחו של פרנסיס בייקון, שיימכר מספטמבר במקביל לתערוכה המוקדשת לעשורים האחרונים של יצירתו.

 

 

בסטודיו של umasqu. "כבר בהתחלה היה עסק של השקעות" בסטודיו של umasqu. "כבר בהתחלה היה עסק של השקעות" צילום: נמרוד גנישר

 

נבו (55), בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל, מגדיר את עצמו כאומן מסחרי ועובד בטכניקות שמאפשרות לו לייצר אובייקטים נגישים במהירות יחסית ובכמויות גדולות. "אני עושה בשביל למכור", הוא מעיד ומוסיף שצויד באונה של יזם וחשיבה מסחרית מפותחת.

 

ההתחלה של נבו היתה בקטן, בסטודיו ביתי, אבל תמיד שאף לייצר בכמויות גדולות. "התחלתי בבית כי רציתי לגדול. היה לי כיס עמוק, השקעתי הרבה, זה לא התחיל כפרויקט ראשוני של ילד, אלא כעסק עם השקעות". אחרי כשנתיים של יצירה מהבית הוא פתח סטודיו רחב ידיים בקריית המלאכה בתל אביב, שם הוא מעסיק עוד שישה אנשי צוות צעירים, ומתגאה בעובדה שבישראל של 2019 אין הרבה עסקים קטנים שמתמקדים באמנות בייצור מקומי ליצוא ומצליחים להתפרנס.

 

בימים אלה הוא עמל על קולקציה חדשה של אובייקטים עומדים שאותם יצר יחד עם גיא כנפו, מעצב בסטודיו. כמו כן, הוא עובד על עבודות מנייר ("ההשראה שלי היא לוח השנה המפורסם של דן רייזינגר"), שמאפשרות לו משחק עם יותר שכבות, וכן, גם נתיב כלכלי חדש: "זה נבע גם מפידבקים מלקוחות ומוזיאונים, שאמרו 'אם תביא מוצר של 100 דולר נוכל למכור יותר'".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x