תרבות גיקית: מכות, אבל בסטייל

החלק היפה ביותר ב־Judgment, המשחק החדש של סגה (בלעדי לפלייסטיישן 4), הוא גבולות הגזרה הצרים שלו. בעוד משחקים אחרים משקיעים זמן, מאמץ וכוח אדם בלאפשר לשחקן לנדוד בעולם כמה שיותר גדול ומגוון גיאוגרפית, ב־Judgment השחקן מהלך ברובע אחד קטן, צפוף וסליזי של טוקיו — אבל זה גם מה שגרם ליוצריו להפיח בו חיים אמיתיים. כשאתה יודע שהשחקן הולך להסתובב באותם הרחובות 25 שעות לפחות, אתה בונה אותם בשונה מפסגת הר שבה השחקן יבקר במשימת צד אחת ולא יחזור אליה לעולם. לכן הרחובות של קמורוצ'ו — אותה שכונה המלווה את סדרת המשחקים הזאת מאז ימיה הראשונים — חיים, נושמים ומלאים רגעי רצינות מוחלטת לצד שטויות מוחלטות. זה משחק בלשי שבו מחפשים רוצח סדרתי, הולכים מכות עם מאפיונרים וחושפים מזימות מרחיקות לכת, אבל גם משחק שבו יש זמן לעצור ולשחק פינבול ומאג'ונג, למצוא חתול אבוד ולעצור גנב תחתונים. בקיצור, שילוב מבלבל ויפני מאוד.

משחק בסדרת יאקוזה. נשים, בתי יתומים, שבועות דם וקרבות בלי חולצה

Judgment הוא אמנם המשחק הראשון בסדרה, אבל הוא למעשה המשך לסדרת Yakuza הוותיקה. הנוסחה הבסיסית של המשחקים האלה נותרה כפי שהיתה מאז הבכורה שלהם בימי פלייסטיישן 2: משחקי מכות מוגזמים וצבעוניים שהעלילה שלהם היא אופרת סבון־פשע מסועפת. גברים רציניים וקשוחים מאוד צועקים זה על זה ביפנית, דוקרים זה את זה בגב, הולכים לכלא זה בשביל זה ומשום מה מורידים חולצה לפני קרבות חשובים. יש אחים אבודים, בתי יתומים, שבועות דם, וברגע שמישהו מפתח רגשות כלפי אשה, אפשר להמר שהיא תמצא במהרה את מותה הטראגי או תבגוד בו (או שניהם).

"Judgment". מרגיש כמו סרט הוליוודי ראשון של במאי מבריק

העיצוב המרכזי של Yakuza תמיד היה מוגזם: גם קומדיה וגם טרגדיה, גם מכות אבל גם משחק ריקודים וסימולטור דייטים. Judgment, לראשונה בסדרה, מרגיש כמו משחק שעוצב במחשבה על הקהל העולמי, ולפרקים, לטוב ולרע, מרגיש כמו סרט הוליוודי ראשון של במאי מבריק שהתגלה אי שם בעולם והובא לארצות הברית לתת קצת מהטירוף שלו לאולפנים הגדולים.

לשם שינוי הגיבור נמצא בצד הנכון של החוק (בלש פרטי ועורך דין לשעבר), מה שלא מפריע לו, כמובן, ללכת מכות באמצעות כל הבא ליד — אלות בייסבול, תמרורים, קומקומים וספות — עם מאות גנגסטרים, שוטרים וסתם פרחחים מטוקיו. הדמויות קצת פחות גרוטסקיות, העלילה לא מעמיסה אלף דמויות משנה עם מערכות יחסים מפותלות וקודים אישיים חמורים (הפעם רק מאה), ובאופן כללי נדמה שמישהו הנמיך בזהירות את הווליום בשביל לא לבלבל כל כך את השחקנים החדשים.

Judgment הוא משחק יפה, כיפי וסוחף, אבל בהשוואה לסדרה כולה הוא לא מרגיש כאילו נחת עלינו מיקום מקביל. זה גם עוזר לו לרדת טוב יותר בגרון וגם מעורר געגועים למשחקים הקודמים. מי שיתאהב בקמורוצ'ו כאן — וקשה שלא — יהיה חייב ללכת אחורה, בדגש על הפריקוול המבריק Yakuza 0, שמשלב באופן אידיאלי בין ההגזמה הרגילה של הסדרה לעלילה המתרחשת בשנות השמונים שטופות הניאון של טוקיו. עם כל הכבוד ל־Judgment, המשחקים ההם הם הדבר האמיתי.