שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
קולנוע וטלוויזיה

סרט: מתים על ג'ים

"המתים אינם מתים" של ג'ים ג'רמוש שובר את חוקי ז'אנר הזומבי, ומשלב טון מהורהר, אלימות והומור

יאיר רוה 08:1503.07.19

סרטו החדש של ג'ים ג'רמוש, "המתים אינם מתים", נפל עלינו משומקום: הוא צץ בארבעה בתי קולנוע בישראל בלי הקרנות מוקדמות, בלי פרסום, בלי יחסי ציבור. כלום לא עזר לו: לא העובדה שהיה סרט הפתיחה של פסטיבל קאן, לא הכוכבים המשתתפים בו (ביל מאריי, אדם דרייבר, טילדה סווינטון, איגי פופ, טום ווייטס, סלינה גומז) ולא העובדה שזה סרט של ג'ים ג'רמוש. מפיצי יוניברסל בישראל דווקא רצו להקרין את הסרט המקאברי הזה; אלה בעלי בתי הקולנוע שלא רצו לקחת אותו. המתים אולי אינם מתים, אבל הארט־האוס הישראלי בהחלט כן.

 

מה כל כך יוצא דופן בסרט הזה, שגרם לבעלי בתי הקולנוע לנפנף אותו? ג'רמוש עשה סרט זומבים. להבדיל מהדרמה האנושית של "פטרסון", סרטו האחרון, "המתים אינם מתים" הוא סרט ז'אנר. אבל כשם ש"רק האוהבים שורדים", סרטו הלפני־לפני אחרון של ג'רמוש, לא היה ממש סרט ערפדים, כך "המתים אינם מתים" אינו סתם סרט זומבים: כמו כל סרט של ג'רמוש הוא הגיג על קולנוע ועל אמנות. וכתמיד, ג'רמוש מאתגר את צופיו: אם אתם אוהבים סרטי אימה, הטון המהורהר של הסרט יתסכל אתכם; אם אתם אוהבים את המבט הייחודי שג'רמוש מציע בסרטיו, האלימות עשויה להרתיע אתכם.

 

 

מימין: אדם דרייבר, קלואי סביני וביל מאריי ב"המתים אינם מתים". הזומבים הם אנחנו מימין: אדם דרייבר, קלואי סביני וביל מאריי ב"המתים אינם מתים". הזומבים הם אנחנו צילום: © Focus Features

 

"המתים אינם מתים" מתמקד בשני שוטרים בעיירה קטנה: ביל מאריי הוא הוותיק והמנוסה, אדם דרייבר הוא הצעיר והאימפולסיבי. רצח של שתי עובדות בדיינר גורם להם לתהות אם מדובר בהתקפה של חיית פרא, אבל אז הם מבינים: המתים קמו ובאים לאכול את החיים. ג'רמוש משתמש באופן מודע ב"ליל המתים החיים" של ג'ורג' רומרו (1968) כבסיס לסרטו, כולל אתר הצילומים והמכונית מהסרט ההוא. וממש כמו המסר של רומרו, גם ג'רמוש מוביל אותנו להבין שהזומבים הם אנחנו, שבוהים בטלפונים שלנו או טובעים בצרכנות. אנחנו הזומבים, אומר ג'רמוש לקהל האמריקאי, שמזניחים את המדינה שלנו וכך מפקידים אותה בידי מנהיגים לא ראויים. ואיך מחסלים זומבי? זה נאמר בסרט שוב ושוב: Kill the Head.

 

ג'רמוש הופך את סרטו גם לדיון פנים־קולנועי. "איך אתה יודע שהכל ייגמר רע?", שואל מאריי, ודרייבר עונה: "כי ג'ים נתן לי לקרוא את התסריט". ובכל זאת, ממש כמו בחיים, גם לתדהמת שתי הדמויות האלה קורים דברים שלא היו בתסריט. ללמדנו שלמרות מה שנדמה לנו, לא הכל כתוב מראש.

 

"המתים אינם מתים", כמו ג'רמוש עצמו, מיועד לקהל חובב קולנוע, בעל חוש הומור מאוד ספציפי, שרוצה לשמוע אילו תובנות יש לג'רמוש על החיים, על הקולנוע ועל סרטי הז'אנר. וכמו רבים מסרטיו של ג'רמוש, זה סרט שרק ביציאה ממנו קולטים כמה הוא היה מצחיק. אם אתם מחבבים את ג'רמוש, הזדרזו אל הסרט עוד היום כי רוב הסיכויים שהוא לא ישרוד עד סוף השבוע.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x