שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
קולנוע וטלוויזיה

מלחמות האינסוף: "ג'סיקה ג'ונס" טובה, אבל נכשלת בשחזור הקסם

"ג'סיקה ג'ונס" היא סדרת הטלוויזיה הטובה היחידה של מארוול, אך תיזכר בתור עוד סדרה שמעולם לא הצליחה באמת להתאושש מ"משבר העונה השנייה"

עמית קלינג 08:3023.06.19

הרעיון היה מצוין. לקחת את העולם של מארוול לנטפליקס, לספר בטלוויזיה סיפורים קטנים יותר, בוגרים יותר ורציניים יותר, בלי המגבלות המעיקות שמפיקים צריכים לקחת על עצמם כשהם רוצים למכור כרטיסי קולנוע לנוער, ולהשתמש בפורמט הטלוויזיוני בשביל לפתח את הדמויות בצורה מעמיקה יותר ממה שאפשר כשצריך לדחוס 30 גיבורי על לסרט. אבל בפועל, שיתוף הפעולה של נטפליקס עם מארוול נפל על הפרצוף, עם יותר מדי סדרות שנעו בין סבירות ("דרדוויל" ו"לוק קייג'") לגרועות ("המעניש" ו"איירון פיסט"). יוצאת הדופן היא "ג'סיקה ג'ונס", היחידה שמימשה את ההבטחה הגדולה.

 

"ג'סיקה ג'ונס". המשחק והדיאלוגים עדיין טובים "ג'סיקה ג'ונס". המשחק והדיאלוגים עדיין טובים צילום: netflix

 

"ג'סיקה ג'ונס" הצליחה משום שלא תפסה את עצמה כמוצר משלים לסאגת "הנוקמים" והשאירה את כל הטריקים המוגזמים של מארוול למסך הגדול. במקום זאת, היא עשתה דברים שסרט גיבורי על הוליוודי לא יכול לעשות: היא סיפרה סיפור מקומי עם טון פוליטי שהגיע בול בזמן לעידן #metoo, והיה אפל ומחוספס בדיוק במידה הנכונה. כוח העל של ג'ונס איננו כישורי תעופה או לייזר בעיניים, אלא פשוט חוזק פיזי רציני - אמירה חריפה על כך שבעולמנו זה מספיק שאשה תלך ברחוב בלילה מבלי לחשוש בשביל שתיחשב לחזקה.

 

והיה את קילגרייב (דיוויד טננט), הארכי־נבל המסוגל לגרום לאנשים לבצע כל מה שהוא מבקש מהם. גם כאן למסגור של דמותו היה יותר טון פמיניסטי מאשר פנטסטי - קילגרייב מוסגר כאנס וסטוקר אובססיבי. כך שהעניין בסדרה מעולם לא היה להציל את ניו יורק או את היקום, אלא את ג'סיקה עצמה. הבעיה היא שהעימות בין ג'סיקה לקילגרייב היה כל כך מרכזי לסדרה שאחרי שהיא הרגה אותו בסוף העונה הראשונה, לא נותר לסדרה לאן ללכת.

 

אחרי עונה שנייה מבולבלת, לעונה השלישית של "ג'סיקה ג'ונס", שעלתה לפני כשבוע, פשוט יש יותר מדי משימות על הצלחת. היא (שוב) מנסה להעמיד נבל חדש, אבל רק מוכיחה שוב שהיא לא מסוגלת להתעלות על הישגי העונה הראשונה. היא מחפשת משהו מעניין להגיד על מערכת היחסים הטעונה בין ג'ונס לחברתה טריש, אבל לא מעניקה לטריש מספיק עומק. היא ממשיכה עם קווי עלילה משניים שמעולם לא עניינו אף אחד. ובעיקר היא מנסה להביא את ג'ונס למקום אחר, לסיים איכשהו את מסע הגיבורה האלכוהוליסטית שלה. אבל בעוד שבתחילת הסדרה הניהיליזם והעגמומיות של ג'ונס היו מוצדקים מתוקף הפוסט־טראומה שלה, עכשיו הם מרגישים יותר כמו שטיק תסריטאי.

 

זה לא שהעונה האחרונה של "ג'סיקה ג'ונס" היא כישלון. קריסטן ריטר עדיין מצוינת בתפקיד הראשי, יש הרבה דיאלוגים שעובדים היטב וגם הנושא המרכזי שלה - המשקל של כוחות על - מטופל בצורה מעניינת. ועדיין, "ג'סיקה ג'ונס" תיזכר בתור עוד סדרה שמעולם לא הצליחה באמת להתאושש מ"משבר העונה השנייה", בדיוק כשם ששיתוף הפעולה המהולל והמובטח בין נטפליקס ומארוול ייזכר בתור פסיק בהיסטוריה של שתיהן.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x