שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
קולנוע וטלוויזיה

אודיסאה בסין: הסרט "אדמה נודדת" הוא תופעת תרבות

עם הכנסות של 700 מיליון דולר, השוואות ל"ארמגדון" ומחוות ל"אודיסאה בחלל": "האדמה הנודדת" הוא יותר מסרט. ובכל זאת לבתי הקולנוע בישראל הוא לעולם לא יגיע, רק משום שהוא סרט מסחרי בסינית. מזל שיש נטפליקס

יאיר רוה 08:5621.05.19

השמש בשמים גדלה באופן מהיר ועומדת לשרוף את החיים על פני כדור הארץ. אין ברירה — מוכרחים לברוח ממערכת השמש. זוהי נקודת המוצא של "האדמה הנודדת" ("The Wandering Earth"), סרט מדע בדיוני שנהפך לשובר הקופות השלישי בגודלו ב־2019 עם הכנסות של 700 מיליון דולר. אך למרות ההצלחה המטורפת שלו הוא לא הגיע לבתי הקולנוע בישראל, אלא ישירות לנטפליקס, זמין לצפייה ביתית מתחילת החודש. הסיבה טמונה בפרט אחד חשוב — מדובר בסרט סיני.

 

זו השנה הרביעית שבה סרטים סיניים מצליחים להסתנן לטבלת שוברי הקופות העולמית, מבלי שכמעט הופצו מחוץ למכורתם. כך, למשל, "Wolf Warrior 2", הסרט הסיני הקופתי בכל הזמנים, הכניס כ־870 מיליון דולר מאז צאתו ב־2017. זה קורה אחרי עשר שנים שבהן הקולנוע הסיני מפגין צמיחה מטורפת, עם זינוק של פי עשרה במספר אולמות הקולנוע במדינה. בשנה שעברה עקפה סין את ארה”ב והפכה למדינה עם הכמות הכי גדולה של אולמות קולנוע. ובהתאמה, גם כמות הכרטיסים זינקה: ב־2018 נמכרו 1.7 מיליארד כרטיסים, פי 11 לעומת 2005.

 

מתוך "האדמה נודדת". כדור הארץ מנסה לברוח ממערכת השמש, אבל נקלע לסכנת התרסקות עם כוכב צדק מתוך "האדמה נודדת". כדור הארץ מנסה לברוח ממערכת השמש, אבל נקלע לסכנת התרסקות עם כוכב צדק צילום: יחצ

 

אולם בעוד סרטים הוליוודיים עושים חיל בסין, הסרטים הסיניים המסחריים לא מופצים בשאר העולם. סרטים סיניים אמנם מגיעים מדי פעם לבתי הקולנוע בארץ, אבל אלה יהיו בעיקר סרטי פסטיבלים שמיועדים לקהל אנין ומבוגר. דווקא שוברי הקופות הכי גדולים נהפכים מחוץ למולדתם ליצירות אזוטריות: הם לא מופצים מסחרית וגם לא מוקרנים בפסטיבלי קולנוע. לכן נטפליקס היא ישועתם היחידה.

 

בשנה שעברה קנתה נטפליקס את הלהיט הרומנטי "אנחנו והם" והשנה היא קנתה את "האדמה הנודדת". בהתחשב בהצלחתו, הייתם מצפים שיום עלייתו לשירות הסטרימינג העולמי יהיה אירוע מתוקשר כמו שנטפליקס יודעת לעשות. אבל במקרה הזה? כלום. אפילו לא הודעה לעיתונות או פוסט באינסטגרם. כאילו הוברח בחשאי.

וחבל. כי "האדמה הנודדת", בבימויו של פרנט גוו, הוא סרט מרתק, אם לא בגלל עלילתו, אז בגלל ההצצה שהוא מספק לתרבות שזרה לנו כמעט לחלוטין.

 

עלילת הסרט מתרחשת בעתיד שבו כדור הארץ נמצא על סף כליה. בגלל התנפחות השמש מוכרז מצב חירום ומוקמת ממשלה גלובלית שמוציאה לדרך תוכנית הצלה שאפתנית: במקום לפנות את בני האדם מהכוכב, לפנות את הכוכב ממערכת השמש. אלפי מנועי ענק מוצמדים לכדור הארץ והופכים אותו לספינת חלל ענקית שיוצאת לדרכה בחיפוש אחר מקום חדש. הבעיה: ההתרחקות מהשמש הקפיאה את החיים על פני הכדור. בתחנת חלל שמשייטת בסמוך לכוכב הנודד, נמצא הגיבור הראשון שלנו, שנאלץ לעזוב את משפחתו בשביל המשימה. על כדור הארץ נמצא בנו, שמרגיש זעם ואיבה, על הנטישה של אביו.

 

מתוך הסרט מתוך הסרט צילום: יחצ

 

 

כל ההקדמה הזאת מוצגת בדקות הראשונות והדי מרשימות של הסרט לפני שמתחיל האירוע האמיתי, 17 שנה אחרי שיצא כדור הארץ למסעו: תקלה במנועי הדחף של כדור הארץ יוצרת מצב חירום שעשוי לגרום לו להתרסק לתוך כוכב צדק. מכאן מתחילות שלל עלילות מלאות אקשן ופאתוס בניסיון למנוע את האסון.

 

אם זה היה סרט הוליוודי, שאת החוקיות שלו אנחנו כבר מכירים, היינו יודעים מראש מה יהיה הסוף, מי יחיה ומי ימות. אבל בסרט סיני אין לנו מושג מה הן המוסכמות ולכן קשה לנחש איך זה ייגמר ובאיזה מחיר.

 

"הסרט הזה בלתי ניתן לצפייה", הכריז דיוויד ארליך, המבקר של "אינדי־ווייר", שלעג לעלילה המטופשת ולבומבסטיות המיושנת, שגורמת ל"האדמה הנודדת" להיראות כמו סרט הוליוודי משנות השמונים. אבחנותיו נכונות, אבל מסקנתו לא. כן, הוליווד עשתה דברים כאלה באופן מוצלח, מושקע ורהוט יותר כבר מזמן. אבל חלק מהעניין שלנו ב"האדמה הנודדת" הוא הניסיון להבין מה יש בסרט הזה שגרם לסינים כל כך להתלהב ממנו, כי ברור שיש כאן פער תרבותי עצום. "האדמה הנודדת" הוא לא חיקוי סיני זול, אלא ניסיון מושקע לקחת עולם קולנועי המזוהה עם הוליווד ולהמיר אותו לסט ערכים סיני ואסייתי.

 

התוצאה מרעישה כמו סרט אסונות של רולנד אמריך ("היום השלישי") ומבולגנת כמו סרט של מייקל ביי. ואכן, נדמה ש"ארמגדון" של מייקל ביי הוא האב־טיפוס שעליו בנוי הסרט, כשאת המטאור בגודלה של מדינת טקסס בסרט ההוא מחליף כאן כוכב לכת בגודל של צדק, כי בסין, כנראה, הכל חייב להיות יותר גדול. וכך, לצד סצנות אקשן מרשימות ומותחות, אנחנו מקבלים סצנות שאמורות להיות רגשיות יותר, אבל נראות חלולות ובעיקר מעוררת תמיהה. מצד שני, בכל פעם שאנחנו רואים סרטים סיניים או יפניים, מגיע הרגע המבלבל הזה: האם הם פשוט מדברים בשפה אמוציונלית אחרת מאיתנו במערב? האם פשוט אין לנו כלים תרבותיים להבין רגעים שבהם המנטליות הסינית, ולא האמריקאית, היא זו שמכתיבה את הטון?

 

אנחנו מכירים את סוג הקולנוע הזה מהודו. הקולנוע הבוליוודי אהב לקחת סרטים הוליוודיים ולעשות להם גרסאות לא רשמיות בתוספת שירים וריקודים. ועכשיו הסינים עושים את זה. אחד השעשועים הגדולים ב"האדמה הנודדת" הוא לזהות את הגניבות. כך, למשל, סצנה אחת על תחנת החלל הכילה קטעים מ"בין כוכבים" של כריסטופר נולאן, מ"כוח משיכה" של אלפונסו קוארון ומ"2001: אודיסאה בחלל" של סטנלי קובריק. אבל אף על פי שיש משהו היסטרי ומבולגן בסרט, ואף על פי שפערי השפה והתרבות יוצרים דיסוננס ובלבול, יש בסרט הזה לא מעט רגעים מפתיעים ומלהיבים — כאלה שנראים דומים לדברים שכבר ראינו, אבל שונים מהם לחלוטין.  

בטל שלח
    לכל התגובות
    x