שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
אמנות ועיצוב

המאייר רותם מקרית גת: "מסע הדמיון שלי התחיל באלפקה"

קווי דמיון - מדור המקודש למאיירים ישראליים. והפעם: רותם מקרית גת; בן 36 מתל אביב, בוגר בית הספר סם שפיגל; 448 עוקבים באינסטגרם rotemofqiryatgat@; לקוחות בולטים: אלון עדר, הליקון, הארץ

רעות ברנע 08:1924.04.19

מה הדבר הראשון שאיירת?

"כשהייתי בן 10 נסעתי עם אבא שלי לחוות האלפקות במצפה רמון, והחיות המוזרות והיפות הללו עוררו בי משהו. באותה תקופה רקמתי משחק בסגנון 'מבוכים ודרקונים' בשם 'מסע השאול', אז התיישבתי במכונית והתחלתי לכתוב ולצייר שמות ותיאורים של מפלצות, קסמים ופרטים נוספים מעולם המשחק. כמה מהמפלצות דומות לאלפקה, בעיקר אחת ששמה 'טרטיזן'. מדי פעם אני נהנה לשוב למחברת הזאת ולהיזכר במקור הדמיון וההשראה שממנו יצאתי למסע הזה, מסע השאול".

 

עטיפת הספר "האסון מתחיל בארוחת עסקים" של מתי שמואלוף, 2013 עטיפת הספר "האסון מתחיל בארוחת עסקים" של מתי שמואלוף, 2013

 

ממי אתה שואב השראה?

רמברנדט. "יש ברישומים שלו שילוב בין ספונטניות, חופש מוחלט וקו פרוע לבין יכולת עמוקה ומדויקת של תיאור אנטומי, התבוננות וטכניקה. להתבונן ביצירות שלו זה כמו לצפות בסרט תיעודי".

 

ז'אן מישל בסקיאה. "אני אוהב במיוחד את יצירותיו המינימליסטיות, עם מלה אחת בלבד על הדף. השימוש שלו בצבע והשילוב בין ציור וכתיבה השפיעו עליי מאוד. עם הזמן פיתחתי שפה המשלבת מילים ברישום שאותה אני מכנה ׳רישומלל׳ — יצירה שעיקרה היחס בין מצע מסוים, למשל נייר, ויחסו לאותיות והמילים שמאכלסים אותו".

 

 

ללא כותרת, 2019 ללא כותרת, 2019

 

רוברט קראמב. "אבי הקומיקס המחתרתי. היו לו האומץ והיכולת להביא רעיונות מחאתיים ולדבר בצורה ישירה על הדברים הכי אישיים".

דודו גבע: "על פניו השפה שלו נראית חפיפניקית, כאילו הוא לא יודע לצייר. עם הזמן מבינים איזו יכולת עומדת מאחורי כל קו. וגם היה לו חוש הומור, שזה דבר נדיר".

 

מה מעורר בך השראה?

ארכאולוגיה. "תמיד חלמתי להיות ארכאולוג. אבא שלי היה לוקח אותי לאתרי עתיקות ותמיד נמשכתי לשרידים מתרבויות שהיתה להן חוכמה גדולה שאיננו מודעים אליה, תרבות שידעה משהו על העולם שכרגע אנחנו מפספסים בגדול. זמן הוא אשליה חזקה שמשפיעה על חיינו בכל עת, מנגנון שליטה. ובאמנות אני מנסה להביע את ההווה הנצחי, זה שתמיד היה ותמיד יהיה".

 

 

"מוסאון", 2014, מתוך ספר האמן ׳היכל הנצח׳ "מוסאון", 2014, מתוך ספר האמן ׳היכל הנצח׳

 

דברי דפוס. "מסוף שנות התשעים אני אוסף דברי דפוס, שמחולקים אצלי לשלוש קטגוריות: דברי דפוס מצויים – כמעט כל עלון שמצאתי, כתבי עת ומסמכים אחרים; דברי דפוס חצי מצויים – למשל הזמנות לתערוכות שאליהן רציתי ללכת ולא יכולתי; ודברי דפוס ייחודיים – כמו הזמנה לאירוע מרגש שהייתי בו וזכור לי לטובה או משהו עם שפה גרפית שאהבתי במיוחד. החלום שלי הוא שיום אחד יהיה לי בית עם קצת יותר מקום אחסון, שיהיו נגישים לי יותר ביום יום".

 

באיזה פרויקט אתה גאה במיוחד?

"'היכל הנצח', ספר האמן הראשון שלי בכריכה קשה שלקח לי 4 שנים לצייר ולהפיק. הוא מכיל סדרה של 71 רישומים זערוריים, מלווים באסוציאציות חופשיות, לצד 25 רישומים חיצונים, ציטוטי שירה. הוא יכול להיקרא כיצירת אמנות, מסע, או סיפור שברירי שעל הקוראים לפענח בעצמם".

 

מה אתה הכי אוהב לאייר?

אורגניזמים מוזרים. "אני הכי אוהב לצייר מה שיוצא בצורה טבעית, ללא תכנון מוגדר מראש".

 

והכי פחות?

מכוניות. "בבית הספר היסודי היה לי ריב עם המורה לאמנות, שביקשה ממני לצייר מכונית. התעצבנתי עליה, ברחתי מהשיעור ונכשלתי באמנות.

"כיום אין לי התנגדות לצייר כל דבר, ובכל זאת, ציור של מכונית מרגיש לי כמו הנצחה של משהו שלא נועד להתקיים".

 

לעמוד האינסטגרם של רותם

 

 

קבלו ניוזלטר יומי המסכם את חדשות היום ישירות למייל שלכם. לחצו להרשמה

בטל שלח
    לכל התגובות
    x