המאייר EREZOO: "אני אמן רחוב גם כשאני מאייר על דף"

מה הדבר הראשון שאיירת?

מסכות. "כבר מגיל קטן נתנו לי לצייר בשביל להיות מרוכז, ותמיד הרגשתי שזה מקום בלי חוקים, שאני לא חייב להסביר אותו ויכול לעשות מה שבא לי. לרוב ציירתי פרצופים ומסכות, ועדיף כמה שיותר מוזרים ומשונים. זאת היתה הדרך שלי לתקשר, להביע את עצמי. אף פעם לא הייתי איש של במה".

ממי אתה שואב השראה?

אגון שילה (Schiele), צייר אוסטרי. "הקו בציורים שלו מאד בולט, וזה נותן חוזק לרישום שחשוב לי בעבודות שלי. ברבים מהציורים שלי הקו הוא המוביל – אני מתחיל בסקיצות קוויות שנהפכות אחר כך לציור מהוקצע יותר. זו מחשבה מאד גרפית שמושפעת מקומיקס ומתרבות רחוב".

ציור קיר ברח' אבולעפיה, תל אביב צילום: EREZOO

ראלף סטידמן (Steadman), מאייר וולשי: "הוא נועז וסרקסטי ומשוגע, אבל יש באיורים שלו גם משהו נורא נעים שעוטף אותם. גם אצלי יש מעין ניגוד כזה בעבודות, צבעים נעימים ופסטליים לעומת תוכן שהוא לא בהכרח שמח".

תחתית בירה לעמותת "איילים" איור: EREZOO

אישטוואן באניאי (Banyai), מאייר הונגרי: "יש לו קו קליל עם הרבה חופש ושילובי דימויים על גבול הסוריאליסטיים. אני מחפש תמיד את המתח הזה בעבודות שלי, בין המציאותי לסוריאליסטי".

Difuz, אמן רחוב צרפתי: הוא מצייר הרבה דמויות על גבול הקומיקס והקריקטורה, אבל ברמה גבוהה מאד. אמני רחוב נחלקים לרוב לשניים: אלה שעושים זאת בשביל הכיף ואלה שמתייחסים לאמנות רחוב כתרבות. אני חושב על עצמי כאמן מהסוג השני ולכן גם ההשראה שלי מגיעה מאמנים כאלה".

The Other Way Around איור: EREZOO

מה מעורר בך השראה?

אזורים מלוכלכים ומפורקים בעיר. "מעניינים אותי דברים שלא עשויים עד הסוף, שכונות ובניינים שלא ברור איך בנו אותם, ואיכשהו יש חלון פה ודלת שם. למשל, שכונת הדר והעיר התחתית בחיפה או התחנה המרכזית בתל אביב. ככל שמשהו פחות גמור, כך אני נמשך אליו יותר, זה מעורר בי רצון לייפות אותו. אני אוהב את הניגוד שנוצר בעבודת רחוב בין אזור עם אופי מחוספס לבין ההשפעה הסביבתית שנוצרת בעבודה החדשה שמצטרפת אליו".

מעיינות: "יש בהם משהו לא הגיוני – מים שנובעים מאמצע הר וכשאתה נכנס אליהם אתה מרגיש כמו אלוהים. בתור כרמיאלי במקור, המעיינות היו הים שלי, הם מעוררים בי תחושה שנוצרת בהם בריאה בכל פעם מחדש, וזה משהו שאני מנסה לעשות גם בעבודות שלי".

פרויקט אחד שריגש אותך?

פסטיבלי אמנות רחוב. "עשיתי המון כאלה, כמו "צובעים את נורדאו", "צובעים את השוק", פרויקט של אמנות רחוב בקומה השביעית בתחנה המרכזית בתל אביב. אני אוהב לעשות את זה כי זה חושף אמנות לאנשים שלא הולכים לראות אותה מיזמתם באופן שוטף".

דיוקן עצמי איור: EREZOO

מה אתה הכי אוהב לאייר?

ידיים. "אפשר להבין הרבה מאד על אדם לפי הדרך שבה הוא מתנהל עם ידיו – מפועל אדמה ועד אישה עדינה. הידיים שאני מאייר יוצאות בדרך כלל מעט עקומות כי הן נעשות באופן אינטואיטיבי. אני מנסה להעביר דרכן תחושה, אז לא באמת מפריע לי שהן יהיו לא לגמרי 'נכונות', אלא שיהיה בהן אופי. זאת שימת זרקור על משהו שלא מקבל לרוב תשומת לב. ובהסתכלות הזאת יש משהו מעניין תמיד בעיניי. הרבה פעמים אני מסתכל על הדבר שנמצא ליד הדבר הגדול ונפעם ממנו".

ומה הכי פחות?

כפות רגליים. "המורה שלי לרישום אמר שכפות רגליים הן החלק הכי חשוב, כי הן מראות איך האדם נמצא על הקרקע, אבל לי זה תמיד היה מאד קשה מדי טכנית, אולי כי הם הבסיס של כל התנוחה הגוף ואולי כי אני מרגיש שאני פחות יכול לטעות שם עדיין ואני מנסה שזה יהיה ״נכון״. אני מרגיש שעם הזמן אני לומד לשחרר ולייצר את הרגליים שאני רוצה ולא להתעקש אם זה נכון או לא. גם באופן טבעי יותר קשה לי לאייר דמויות של נשים מדמויות של גברים, אבל בשנה האחרונה התאמנתי על זה הרבה.