שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
מוזיקה

רונה קינן משיקה אלבום מחאה: "זמן התפוז"

7 שנים מאז אלבומה האחרון מוציאה קינן אלבום מחאה אישי עם עושר מוזיקלי ומלודיה שלא נכנעת לו

ניצן פינקו 08:2819.03.19

שבע שנים עברו מאז האלבום האחרון של רונה קינן. שבע שנים שבהן הגישה תוכניות רדיו, הלחינה פסקולים, ביצעה שירי משוררים, הוציאה אלבום אוסף וגם הפכה לאמא עם בת זוגה שירלי קלאס. החודש היא מוציאה סוף סוף אלבום חדש ועוצמתי, "זמן התפוז", ומצליחה להוכיח לקהל הנאמן שחיכה לה שהסבלנות משתלמת.

 

קינן, שהחלה את דרכה כילדת הפלא של הרוק הישראלי, בתם של עמוס קינן ונורית גרץ ובת חסותו של ערן צור, הפכה לאייקון. היא מייצגת חשובה עבור הקהילה הקווירית בישראל ומשוררת נדירה עבור אוהבי השפה העברית. "זמן התפוז", שהוקלט במשך שנתיים באולפן הביתי שלה, משובץ רפרנסים מלאי אהבה למשוררים כמו דורי מנור ושאול טשרניחובסקי. זו שמיכת טלאים מחבקת, שכל טלאי בה מנסה לענות על שאלה פוליטית אחרת. האם אנו תקועים באותה לולאה של מלחמה־רגיעה לנצח? קינן מציגה אוקסימורון: אלבום מחאה מובס. מצד אחד אין יותר אנרגיות לנסות ולפתור, ומהצד השני אסור להפסיק.

 

 

רונן קינן רונן קינן צילום: אסף עיני
האלבום החדש "זמן התפוז" האלבום החדש "זמן התפוז" צילום: אסף עיני

 

קינן בוחנת את השינויים בישראל ובישראליות לאורך השנים, ואת ההשפעות העמוקות של מצב מלחמה תמידי על אומה. ב"מראה שבורה" היא מתארת את ההידרדרות של דימוי הישראלי היפה ("בבלורית זרקה שיבה וכבר קשה להכיר") ואת העובדה שהתרגלנו לצפות בדימוי מעוות של עצמנו ("מראה שבורה שעל הקיר / הפנים אותן פנים וכבר קשה להכיר / כולם רואים את העיוות ובכל זאת קשה להסביר"). ההפקה המרתקת של תום דרום ותמיר מוסקט הופכת את השיר למגדל בבל: על הגיטרה האקוסטית נבנות שכבות מוזיקליות — חליל, ערוצי שירה רבים וזרם תחתי של צעקות המון: אולי סמפול של קולות הפגנה ומחאה. בשיר "בהפגנה" קינן נזכרת באירוע מחאה שהיתה בה עם הוריה בשנות השמונים בכיכר, "היינו אלפים, היינו רבבות, הלאה הלאה הכיבוש, שתי מדינות לשני עמים", ואת הפזמון מלווה שריקה שנותנת הרגשה של ביחד - תחושה שהיא אשליה. כך היא מעלה את השאלה: האם אנחנו הדור האבוד כי גדלנו במציאות שבה שלום היה אופציה, אך היא נעלמה ואיננה עוד?

גם האישי אצל קינן הוא פוליטי. בשיר "בואי למרפסת" מלא הגרוב היא מקבילה בין השגרה של זוגיות ארוכת שנים לאדישות שנוצרת במציאות כאוטית ומלאה בקונפליקטים: "מתחתינו תנועה עצבנית / הרצפה הישנה קורסת / מה יש לנו להפסיד / בואי למרפסת".

 

בשיר "אֵם", שמוקדש לנורית פלד אלחנן ולבתה סמדר, שנהרגה ב־1997 בפיגוע התאבדות בירושלים, האהבה של קינן לעברית בשיאה: כשהיא שרה על הַכְּרִיזַנְטֵמָה הנבולה הלב יוצא אל הדיקציה היפהפיה והמדויקת. זו מתנה לכל מי שזוכר את קינן מהימים שבהם התחבאה מאחורי האנגלית, המטושטשת מגדרית, טרם חשפה את ההעדפה המינית שלה.

 

באלבום החדש, כרגיל אצל קינן, יש עושר מוזיקלי גדול: ויולה, צ'לו, אקורדיון, סקסופון, חליל, כינורות, סינתיסיזיירים, ובכל זאת המלודיה לא נכנעת לנטל, ולכל חלק בפאזל יש תפקיד חשוב בקונספט. קינן של "זמן התפוז" היא מגלת יבשות עם מצפן בהיר וברור, שמנווטת ספינה לעבר עתיד אופטימי יותר כנגד כל הסיכויים. השמש עוינת, השמים משחירים, הגלים רעים, ובכל זאת היא לא מפסיקה לשוט.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x