שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
אמנות ועיצוב

האמנית מרים גמברוד: חוצה את הקווים

מרים גמבורד מוחה על התפיסה שרישום הוא מדיה שמרנית, ומציגה בתערוכתה כרובים מזדווגים ואשה עם פני תיש

רעות ברנע 08:4320.02.19
"אני רואה את הנשמה ואת היד שלי בעבודות של אמנים כאן. כולם למדו אצלי. אבל כשהם מצליחים, הם מספרים שלמדו אצל מיכל נאמן ויאיר גרבוז", אומרת מרים גמבורד. "וזה מפריע לי, דווקא כי מדובר בהכי טובים. אלה שנים של עבודה, לא כמה שיעורים".

 

  

מתוך התערוכה "הומו וולגריס". "רישום זה מסורת, והאוונגרד ניצח אותה" מתוך התערוכה "הומו וולגריס". "רישום זה מסורת, והאוונגרד ניצח אותה"

 

 

גמבורד (72) נחשבת לאחת מאמניות הרישום המובילות בישראל. היא נולדה בברית המועצות למשפחה של אמנים, וב־1977, לאחר סיום לימודיה באקדמיה לאמנות בלנינגרד, עלתה לישראל. לאורך השנים פעלה בשדה האמנות בארץ בתחומי הרישום והפיסול, והתערוכה האחרונה שלה הוצגה ב־2014. במקביל היא שימשה עשרות שנים כמרצה במדרשה בבית ברל ובבצלאל.

 

בימים אלה (עד 2 במרץ) היא מציגה את תערוכת היחיד "הומו וולגריס", שאצר אריה ברקוביץ', בבית האמנים על שם זריצקי בתל אביב, ובה פסלים, עבודת וידיאו ורישומים. "רישום קל לי מאוד. עבדתי כל כך הרבה שנים על רישום של אחרים ופיתחתי עין שרואה מילימטרים ועובי של קו באופן פתולוגי. עד לא מזמן בכלל לא ידעתי שלא כולם רואים ככה".

 

לדאבונה, התחום שהיא כל כך מזוהה איתו לא זוכה למעמד זהה למדיות אמנות אחרות, כמו ציור או צילום. "הפילוסוף ז'אק דרידה אמר: בין מסורת ואוונגרד לא צריך להיות עימות או דו־קרב, צריך להיות דו־שיח. אני לא עוסקת באוונגרד, אני עוסקת במסורת. אין דבר מסורתי יותר מרישום קלאסי. בכל קו זה זורם לי בדם. אבל האוונגרד הוא שניצח ואין דבר כזה לבקש רחמים מאידיאולוגיה מנצחת. היא לא תיתן".

 

גמבורד. "לא חייבת שום דבר לאף אחד" גמבורד. "לא חייבת שום דבר לאף אחד" צילום: אוראל כהן

 

 

זה מגביל אותך?

"אני לא מרגישה מוגבלת בעשייה, אבל אני כן מרגישה מוגבלת באפשרויות שלי להציג. אני עוסקת באמנות קלאסית, אמנם מפתחת אותה, אבל השורשים הם קלאסיים. אני לא עד כדי כך דחויה, אני כן מציגה, אבל יש הרגשה שזה לא מעניין אוצרים היום. יש איזה לעג לזה. מדביקים על זה תווית של שמרנות".

 

אבל עבודותיה של גמבורד הן הכל חוץ משמרניות. בתערוכה היא מציגה רישומים שונים, אחד מהם הוא עבודה על נייר באורך עשרה מטרים הנפרס מקיר הגלריה אל הרצפה, מלא בדימויים שהם חלק מעבודת המחקר לספר "יצר־הרע טוב מאוד", שפרסמה בשנת 2010, ובו היא עוסקת בארוטיקה ואהבה בתלמוד ובמדרשים. הדמויות התלמודיות באות לידי ביטוי גם בפסלים שהיא מציגה, כמו דמותה של לילית, אשתו הראשונה של אדם. "לילית היא גם יפה מאוד אבל גם מכוערת, אשה עם פנים של תיש. זה כיף לא נורמלי לפסל אותה כי מה שאני לא אעשה יהיה נכון".

 

למה דווקא ארוטיקה בתלמוד?

"זה נושא גלוי ונסתר. 13 שנה קראתי תלמוד, ומצאתי קטעים שיש להם תוכן ויזואלי, כאלה שאפשר לביים, שאני יכולה לרשום. עד כמה שידוע לי, זה האיור הראשון בהיסטוריה לתלמוד".

 

זה לא נושא נפיץ בימינו?

"כן ולא. אם דתיים לא רוצים להתעסק בו, זו זכותם. אבל אוניברסיטת ייל וספריות בעולם קנו עותקים מהספר".

לצד הרישומים והפסלים מציגה גמבורד עבודת אנימציה המבוססת על רישומים שלה שתלמידיה בבצלאל הסבו למדיה הדיגיטלית. "בסרט אני מורידה את הפסלים הכי ידועים בעולם ובמקומם מציגה פסלים שלי — כרובים (היצורים המכונפים התנ”כיים), שמעורים זה בזה תוך כדי זיווג. האוצר כתב שאני אמנית שבועטת במוסכמות. אבל אני פשוט רוצה להיות חופשית. לא חייבת שום דבר לאף אחד".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x