שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
במה

לא לפחד כלל מהגרסה החדשה של ווירג'יניה וולף

בגרסה החדשה והמצוינת ל"מי מפחד מווירג'יניה וולף" הקהל אינו צופה מהצד אלא יושב בלב חבית הנפץ

מאיה נחום שחל 08:0709.12.18

המחזאי אדוארד אלבי חלם מילדות להיות מלחין קלאסי, אלא שלא היה לו, לטענתו, הכישרון הדרוש. בעבר סיפר כי ההאזנה למוזיקה לימדה אותו הרבה על טבע המבנה הדרמטי: "התברר לי שכשהמחזות שלי עובדים טוב, הם דומים ליצירות מוזיקליות". ואכן, ב"מי מפחד מווירג’יניה וולף", מחזהו הקלאסי על תחלואי מוסד המשפחה והחברה האמריקאית, הוא העניק לבמאים ולשחקנים פרטיטורה מדויקת, רבת משקלים, מקצבים ועוצמות.

 

ההפקה המצוינת שמעלה כעת הבמאי אילן רונן בתיאטרון "הבימה" נענית לאתגרים המוזיקליים האלה. רונן ביים הצגה מדויקת, מעוררת מחשבה, מתובלת בהומור, יצרית, על גבול המטרידה, שהופכת לרגעים למחול מטורף הודות לעיצוב התנועה והמוזיקה של יותם קלו לבנה. התרגום העברי המופתי נעשה גם הוא בידי אדם שמבין היטב במוזיקה, דורי פרנס, והוא מספק לשחקנים משפטי מחץ הכי עכשויים שיש.

 

“מי מפחד מווירג’יניה וולף” מציג את הזוג חשוך הילדים ג’ורג’ ומרתה ‑ הוא פרופסור להיסטוריה והיא בתו של נשיא האוניברסיטה. לילה אחד הם מארחים בביתם זוג צעיר, ניק ומיצי, ביולוג שהצטרף לסגל המרצים ואשתו העדינה השברירית. הלילה רווי האלכוהול הופך במפתיע למופע אימים של מרתה וג’ורג’, הדיאלוגים הופכים אלימים ובוטים ונחשפות מערכות היחסים האמיתיות בין בני הזוג, המציאות שמתחת למוסכמות החברתיות.

מאיה מעוז וגיל פרנק כג'ורג' ומרתה. דמויות שונות מאלה שכבר ראינו מאיה מעוז וגיל פרנק כג'ורג' ומרתה. דמויות שונות מאלה שכבר ראינו צילום: ז'ראר אלון

 

 

מאיה מעוז מגלמת את מרתה בכל הגוף והנשמה, פצצת אנרגיה חושנית וחסרת מעצורים, שמחביאה נפש פצועה וילדותית. במשך שעתיים היא מיטלטלת בכל תנועה ומילה בין שני הקטבים.

 

גיל פרנק חוזר לתפקיד ג’ורג’, שגילם לפני עשור, ומצליח לעצב דמות שונה מזו שכבר הראה לנו. הוא מתחיל את המסע כנוע ורופס, ומסיים אותו כמנצח. דניאל גל מצוינת כמיצי, שאחרי כמה כוסות ברנדי משחררת את חזותה התמימה והעכברית, ורוי מילר עושה עבודה נפלאה בתפקיד הביולוג השאפתן.

 

המחזה עלה לראשונה בישראל לפני יותר מ־50 שנה, בימים שהשפה הבוטה ריתקה וזעזעה את הקהל ואת המבקרים. החידוש וההברקה של ההפקה החדשה הם החלל שעיצב ניב מנור: קרב האגרוף בין המינים מתקיים באולם הבימרתף האינטימי, כשהקהל מקיף את ה”זירה” מארבע פאותיה. במקום הסלון הקלאסי עם כוננית הספרים וארון המשקאות תמצאו ארבעה ספסלים. הפעם הקהל לא מציץ בדמויות כמשקיף, אלא נמצא ממש בתוך חבית חומר הנפץ שעומדת להתפוצץ. יש בזה הרבה כוח.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x