מלכה לב שחור: קברט הדראג "קרוס"

שירה של ליידי גאגא "מחיאות כפיים" בוקע מהרמקולים. לבמה עולה ראש הממשלה בנימין נתניהו. בערך. זהו הדראג־קינג מייקל אנג'לו בפאת הלוואה־וחסכון, חליפה ומבט חרצופי. השיר נפסק באמצע. לבמה עולה שרה נתניהו בביצועה של הדראג קווין "אישה", לצלילי ההקלטה של שרה צורחת על יועץ התקשורת שלה. אישה מלווה כל מילה בדיוק מופתי — בי.איי. אם. איי. פסי־כו־לו־גית. הקהל שואג. מחיאות כפיים.

ברוכים הבאים ל"קרוס", קברט דראג שמתקיים זה כשנתיים, אחת לחודש במועדון הבסקולה בתל אביב, עם אמנים מתחלפים ונאמברים שונים בכל פעם. המארגנות והכוכבות הראשיות של הערב הן ג'ואנה ראס (מיכאל אפרמיאן, 28), ז'קלין ויזו (יעקב גולדנברג, 25) ואישה (מתן לנדאו, 29), מלכות דראג מסוג חדש. כזה שפחות מתאים למסיבות רווקות ומועדוני גייז, ומערבב בדיחות זיונים בבית קברות עם מונולוגים כנים על ביטוח לאומי וציפרלקס, מחאה פוליטית עם ליפסינק לשירים מהסדרה העליזה Glee. יש אפילו כסאות ישיבה.

מ מתוך ערב של מופע קרוס. מימין: אישה, ג'ואנה, ז'קלין ו-Beyondi KuKuriKu. "כולנו חווינו דחייה מסצנת הדראג המקומית" צילום: אדם קפלן

מיס פלסטיקו בהופעה ב"קרוס". "הקהל שלנו רוצה לחוות הכל, גם שמחה וגם עצב" צילום: רן לזרוני

שלגון (מימין) וליילה בהופעה בקרוס. אמנים מכל הקשת המגדרית צילום: אדם קפלן

"החווייה שהיתה משותפת לשלושתנו זאת הדחייה מסצנת הדראג הישראלית", מסביר לנדאו את הרקע להתגבשות הקרוס. "בתור יוצרת ופרפורמרית הרגשתי שאני לא מובנת ולא שייכת, וג'ואנה וז'קלין חוו דברים דומים". לדברי גולדנברג, "הדראג בתחילת העשור היה מאד מוכוון מסיבות. היו עוצרים את המסיבה בשלוש לפנות בוקר, והמלכה היתה עושה כמה נאמברים. זה היה עיקר הדראג".

טיטי דה קיד בהופעה ב"קרוס". קל להתערטל על הבמה. קשה יותר לדבר עליה צילום: רן לזרוני

השלוש לא מצאו את עצמן בסצנה, והפתרון היה לייצר לעצמן במות משלהן. תחילה הופיעו בחינם בבר "הצימר", ומאז שקנו לעצמן קהל נדדו לבמות יותר גדולות, תמיד אכסניות סטרייטיות, ובתשלום "הגון", כלשונן, להן ולפרפורמרים שהן מארחות — כמעט תקדים בסצנה. ובכל זאת לכולן יש עבודה אחרת, שהיא עיקר פרנסתם – גולדנברג עובד בסטארט־אפ פיננסים, לנדאו כאנליסט ואפרמיאן עובד כאחמ"ש בסופר-פארם ומנחה אירועים פרטיים בדראג.

"לא בודקים בין הרגליים"

טיטי דה קיד מנגב את גופו מנהרות של חלב סויה ששפך על עצמו במהלך המופע שעשה לצלילי "cream" של פרינס. אישה רוצה לתת לו הזדמנות לדבר על הבמה, אבל אמן הדראג שהרגע סיים לרקוד ולהתערטל (חלקית) מול הקהל, נבוך מכדי לעמוד ולדבר. אישה מבקשת שלפחות ייתן לקהל רגע נוסף להתרשם מגופו החטוב. לזה הוא מסכים בחיוך ומסביר: "בכל זאת, הגוף הזה עלה לי 30 אלף שקל".

מימין: אישה, ג'ואנה וז'קלין. מלכות הדראג מצליחות לתווך לקהל הרחב מה זה אומר כשאת/ה לא מזדהה כגבר או כאשה צילום: אדם קפלן

המרחב של הקרוס מכיל אמנים מכל הקשת המגדרית - אם בעבר דראג היה כינוי פשוט לגברים שמופיעים בבגדי נשים, כיום בקרוס יש גם דראג של נשים בבגדי נשים, גבר טרנסג'נדר בבגדי גבר וג'נדרקווירים, כאלה שמזדהים כגם־גברים־וגם־נשים בחייהם הפרטיים או לא זה ולא זה, או קצת מזה והרבה מזה או לא מגדירים כלל. ובעידן המגדר הנזיל, מלכות הדראג הן נושאות הדגל בחזית, אלה שמצליחות לתווך לקהל הרחב מה זה אומר כשאת/ה לא מזדהה כגבר או כאשה.

"אנחנו לא בודקים מה יש לאמנים שלנו בין הרגליים", אומר גולדנברג, ולנדאו מוסיף: "מבחינתי דראג זה משחק מגדרי, אנשים שאוהבים להתעסק עם המגדר שהולבש עליהם באיזושהי דרך, אם זה בדרמה, בצחוק, בבכי או בדם".

הקרוס עצמו נולד דווקא במקום הכי ממוגדר שיש - צה"ל. וליתר דיוק, טירונות תותחנים, שם הכירו לנדאו ואפרמיאן ב־2009. לנדאו היה הראשון שעלה על דראג בהשראת ליידי גאגא. "היא הצילה אותי מהשירות הצבאי שלי", הוא נזכר, "הייתי יושב בתוך הטנק ורואה סרטוני וידיאו שלה". בהשראתה החל לתפור לעצמו תחפושות שאיתן יצא למסיבות גייז. שם נולדה התשוקה לדראג, שקיבלה קונטקסט עם עלייתה לאוויר של "המירוץ לדראג של רופול", תוכנית ריאליטי למלכות דראג שתתנפח לסנסציה עטורת פרסי אמי ותהפוך את אמנות הדראג לתעשייה חובקת עולם.

מימין: ז'קלין ויזו, ג'ואנה ראס ואישה. "כל מי שמשחק עם המגדר שהולבש עליו עושה דראג" צילום: sansserifit

באותה התקופה גולדנברג למד בתלמה ילין, ועשה את צעדיו הראשונים בדראג במחזה של בית הספר. רק כעבור כמה שנים התחבר עם לנדאו בבית הספר לדראג, קורס שאותו ייסדה גלינה פור דה־ברה (גיל נוה). אפרמיאן לקח את אותו הקורס שנה אחריהם. המופע המשותף הראשון שלהן כשלישיה היה במכללת תל חי, מכל המקומות בארץ, לשם הוזמנו לאירועי יום הסטודנט 2015. אולם עברו עוד שנתיים עד שהם גיבשו את ערב הקרוס הראשון, במרץ 2017.

כיום צוות הקרוס הקבוע מונה גם את מתן "לסביאנקה" אנחייסי ושלי "שלגון" מזראי מאחורי הקלעים, ולצד ערב הקברט החודשי, הן מריצות ליין מסיבות חודשי בשם "בול", נשפי דראג ברוח סצנת ה־Vouguing של ניו יורק באייטיז, ואת ה"כרומוזום" ערב חובבני דראג, שמתקיים אחת לחודשיים. שניהם במועדון לבונטין 7.

"פוליטיות מעצם קיומנו"

ז'קלין ויזו עולה לבמה בחליפת מכנסיים נוצצת ושיער סגלגל, ופוצחת בשיר - לשיר ממש, לא ליפסינק - את בלדת המחץ Being Good Isn't Good Enough של ברברה סטרייסנד. השיר מסתיים וז'קלין מסבירה לקהל בכנות לא משועשעת שהיא עייפה מהמירוץ להוכיח לכולם שהיא טובה מספיק, ושהבינה לאחרונה שהקולות בראש שאומרים לה את זה, הם בעצם הקול שלה עצמה.

"הקהל שלנו רוצה לחוות הכל, גם שמחה וגם עצב", מסביר גולדנברג, "בהתחלה הייתי מאד עדינה, רק רציתי לשיר, ומיכאל ומתן הביאו את החרא של החיים. הם אמרו 'על הבמה אנחנו נדבר על מה שמפריע לנו'. השבוע, למשל, בכיתי כי נזכרתי שעד גיל חמש דיברתי רק רוסית. וכמהגר היה לי דחוף להיות הכי ישראלי, לדבר עברית הכי טוב. אז רציתי לדבר על זה עם הקהל, על מה זה אומר בכלל להיות הכי טוב?".

חשוב לכן להיות פוליטיות?

אפרמיאן: "אנחנו שלישיה של מלכות דראג, שתיים מתוכן שמנות, שמשתפות על הבמה חוויות יומיומיות שלנו מול העולם. המופע שלנו כבר פוליטי אוטומטית מעצם מה שאנחנו מייצגות".

ועכשיו כשאתם מצליחים, אתם מרגישים יותר שייכות, שקיבלו אתכם בקהילה?

לנדאו: "אני מרגישה מאד חלק מהקבוצה הגדולה שאספנו סביבנו, השאיפה שלנו בקרוס זאת שחוויית הדחייה שהיתה לנו בתחילת הדרך לא תהיה לאנשים אחרים".