קירחים מכאן ומכאן: סדרת הדוקו "משתפים פעולה" של דוד אופק
וטל מיכאל שמה במרכזה באופן החשוף ביותר את הסייענים הפלסטינים, שנפלו בין כסאות שני העמים
"אנשים לא יודעים מה להרגיש כלפי אבא שדואג לילדיו אבל גם בוגד במדינה שלו", אומרת הבמאית והתסריטאית טל מיכאל, שסדרת הדוקו "משתפים פעולה", שיצרה עם הבמאי והתסריטאי דוד אופק, עולה מחר בכאן 11. "זה מייצר דיסוננס שקשה לקרוא בשפה רגילה של ימין ושמאל". במרכז הסדרה בת שלושת הפרקים שלושה סייענים פלסטינים, משתפי פעולה שהחברה הישראלית לא ממהרת לקלוט אותם והחברה הפלסטינית מאשימה אותם בבגידה עד לרמה של סכנה ממשית לחייהם.
מיכאל ואופק בחרו להציב את משתפי הפעולה מול המצלמה באופן החשוף ביותר. אחת הבחירות הבולטות בבימוי היא לשים אותם בפרונט המצלמה, כל אחד עם הסיפור האישי שלו, ואילו את הנוגעים בדבר מהצד הישראלי, בהם אנשי שב"כ וקצינים מ־8200, רק להשמיע. "מאחורי זה עומדת התפיסה שכל אותם אנשים שנמצאים מעל התופעה יהיו מעליה גם מבחינה אמנותית, שלא יראו את פניהם. כך נוצרת איזושהי הזרה בין אותם אנשים מתווי מדיניות לבין הפנים של האיש הקטן שנלחם בשדים, הוא לכאורה לא יכול לראות שהוא הקורבן שלהם", אומר אופק ומיכאל מוסיפה: "יש משהו במערכת האטומה שמגיע עד כדי כעס נורא, ואופק כיוון אותי להסתכל גם על הסיפור של האדם, על המצוקה שלו ועל הפער הזה בין המערכת והראייה שלה את התופעה לבין הסיפור הישיר".
200 אלף אנשים תלושים
כ־200 אלף אנשים תלושים יצרה מדינת ישראל — משתפי פעולה וצאצאיהם, שנושאים אות קלון מיום היוולדם. כל פרק בסדרה, שהפיקה מעגלות, עוסק בהיבט אחר במצוקה שלהם. הפרק הראשון "מוכר הקרקעות" מביא את סיפורו של יונס, שבמשך שנים סייע ליהודים ברכישת קרקעות של פלסטינים במזרח ירושלים. הוא שוכב על ערש דווי בסלון ביתו וצופה בשידורים חיים ממצלמות האבטחה שהוצבו סביב ביתו. רגע לפני מותו הוא פותח את הנושא לשיח מול ילדיו ועושה דין וחשבון על ההחלטות שקיבל. בפרק השני "גיבור ישראל" נחשף סיפורו של בהאא, שברח לישראל אחרי שבע שנים בכלא הפלסטיני באשמת סיוע לאויב. הוא מנסה לאתר ללא הצלחה את המפעיל שלו, שהבטיח לו הגנה וביטחון, ומאוים בגירוש מהמדינה, אף שגם בכפר שלו הוא נתון בסכנת חיים. הפרק השלישי בסדרה, "הם קראו לי עובדיה", עוסק במרגל עבד רג'וב (בן משפחתו של ג'יבריל רג'וב), שעבד מתוך אש"ף. רג'וב, גם מייסד עמותת הסייענים, משוכנע שהכיבוש הוא האפשרות הטובה ביותר עבור הפלסטינים וששיתוף פעולה הוא הדרך הנכונה.
מחפשים את חולשותיהם
"מצוקת משתפי הפעולה חורה לכולם", אומר אופק, "גם למתנחל ימני כמו עו"ד מיכאל טפלו, שמייצג את בהאא. הזהות שלהם נשברת ונבנית מחדש מול הזהויות שלהם בחברות הישראלית והפלסטינית. במובן מסוים הם סוג של גשר, אבל אנחנו לא משתמשים בהם כגשר, אז הוא לא קיים. עם הכלה אחרת — של סליחה בחברה הפלסטינית ושל הכרה בחברה הישראלית, אפשר להפוך אותם למשהו יותר גדול".
מה גורם להם לרצות להיחשף?
"אין להם מה להפסיד", אומרת מיכאל. "אדם כמו בהאא, למשל, שעבדנו בצמוד לעורך הדין שלו, בסופו הגיע למבוי סתום, מגרשים אותו. אז אני מקווה מאוד שזה יעזור. זה לא שמיד אמרנו לו 'בוא, תצטלם בפנים חשופות', זה תהליך של יצירת אמון. היו ימי צילום שבהם הבהרנו לו מה האינטרס שלנו והוא שקל והתלבט והחליט, אבל פתחנו בפניו הכל".
"טל לא ישנה מתוך חרדה לשלומם של משתפי הפעולה", אומר אופק. "גם ככה הם מאוימים, וזו שאלה קשה אם החשיפה תעשה להם טוב או לא. הם עשו בחירה אמיצה ומחובתנו לדאוג שלא ייפגעו ממנה".
מה למדתם מהעבודה על הסדרה?
"שהמצב חרא. זו מערכת של כיבוש שמנצלת אנשים שיכולתם לבחור מוגבלת מאוד. יש קצין ב־8200 שאומר בסדרה: 'אנחנו מלכתחילה מחפשים את החולשות שלהם'. המערכת משומנת כבר שנים וצריך להסתכל על הגיוס ההמוני מחדש, לבקר אותו, לצמצם אותו, לדעת מה קורה לאנשים האלה ביום שאחרי", אומרת מיכאל ואופק מוסיף: "אני חושב שלא נוכל להפעיל שום מערך ריגול ראוי אם לא נעמוד בהבטחה שלנו לדאוג להם".
