קדחת הלילה: קרולינה מפציעה בתפקיד ראשון בתיאטרון ב"שיגעון המוזיקה"

"הייתי מופתעת מההצעה, אבל באיזשהו מקום היה ברור לי שאני אלך על התפקיד הזה", אומרת קרולינה בראיון ל"כלכליסט". "זה ממש תפור עליי — זמרת ברים בתקופת הסבנטיז. הכל מוכן, באתי קומפלט מהבית, אפילו התסרוקת. אני דיסקו, אני בוגי, זה חלק ממני, זה טבעי לי".

קרולינה (משמאל) עם דנה פרידר וגל פופולר. "זה אחרת להיות חלק מקבוצה, תפקיד בתוך משהו גדול. אני רגילה להיות בפרונט ולעשות הרבה רעש ודווקא רציתי לחוות את הדברים האלה" צילום: דניאל שריף

ההתחלה לוותה בלא מעט חששות, אחד מהם הוא להיעדר מהבית כ־20 ערבים בחודש ולא להיות עם בנה בן ה־5. "זה חדש לי ונצטרך להסתדר. אני יודעת שאני צריכה לשחרר ולהראות לו שזה מה שאמא עושה וככה זה כשאתה רוצה להגשים את עצמך. אני בתקופה של הרבה עומס בעבודה, אבל לא ויתרתי כי תיאטרון זה קסם. אני ממשיכה כרגיל עם המוזיקה וההופעות, יכול להיות שבהתחלה ארגיע קצת עם הכמות, אבל זה לא בא אחד על חשבון השני וזה זמן טוב לי עכשיו.

"השנה הקודמת שלי היתה בסימן יציאה מאזורי הנוחות, אמרתי לעצמי שמספיק, אם נוח לי, סימן שמשהו בצמיחה שלי נעצר. ואז הגיע הטלפון שהביא איתו עוד הצעה לצאת מאזור הנוחות, אז הלכתי על זה כי זה מצא חן בעיניי".

המחזמר "שיגעון המוזיקה" מבוסס על סרט הקולנוע מ־1977 שנכתב בהשראת כתבה של העיתונאי של ניק קון שתיאר את סצנת המועדונים בברוקלין דרך עינו של בחור צעיר המבלה בסופי השבוע בדיסקוטקים. הסרט הקפיץ את הקריירה של ג'ון טרבולטה והפך אותו לכוכב הוליוודי, העלה פלאים את מעמדו של סגנון הדיסקו והפך את הפסקול של להקת הבי ג'יז לאחד הנמכרים בכל הזמנים.

קרולינה. "באתי קומפלט מהבית, אפילו התסרוקת" צילום: דניאל שריף

טוני (גל פופולר) הוא בחור צעיר, בן למשפחת מהגרים ממעמד סוציו־אקונומי נמוך, שעובד בחנות לחומרי בניין ובסופי שבוע מוצא מפלט מהחיים האפורים כשהוא מבלה עם חבריו בדיסקוטק המקומי והופך למלך רחבת הריקודים. שם הוא פוגש את הרקדנית סטפני (דנה פרידר) ואת זמרת המועדון קנדי, שאותה מגלמת קרולינה. "ראיתי את הסרט מזמן, והוא קצת נמחק מזיכרוני", היא מספרת, "אבל המוזיקה שלו היא חלק מפסקול חיי ויש לי הרגשה שהיא אפילו יותר חזקה מהסרט".

אנחנו נפגשות בתיאטרון רגע לפני החזרה ונראה שקרולינה מתחילה להרגיש בבית. היא לא מפסיקה לשבח את כל הנוגעים בדבר ("כולם צעירים ויפים וחתיכים ומוכשרים") ומספרת עד כמה העבודה בתיאטרון שונה. "יש סדר בדברים. אני מאוד פדנטית גם בעבודה שלי אבל זה אחרת להיות חלק ממערכת, חלק מקבוצה, תפקיד בתוך משהו גדול. אני רגילה להיות בפרונט ולעשות הרבה רעש ודווקא רציתי לחוות את הדברים האלה. מה שעוד שונה זה ההידוק, אין הרבה מקום לאלתורים ואני יצור שמאלתר כל הזמן".

ג'ון טרבולטה (מימין) בסרט "שיגעון המוזיקה" מ־1977. "המוזיקה של הסרט היא חלק מפסקול חיי" צילום: איי.אף.פי

את קרולינה אין צורך להציג. זמרת נשמה שמדלגת בין הסגנונות — סול, פולק, ג'אז, רגאיי וגרוב, שגדלה על דיוויד בואי, ארת'ה פרנקלין, אלה פיצ'גרלד וג'ניס ג'ופלין, אבל גם על זוהר ארגוב ושימי תבורי. ואת כולם היא מביאה אל השירה שלה. בשנה שעברה הוציאה את אלבום האולפן השלישי שלה "שלוש" ובשנים האחרונות היא עובדת עם האמנים הבינלאומיים קותימן, עם מפיק האר אנד בי אדריאן יאנג ואמן ההיפ הופ עלי שאהיד מוחמד. "אין לי התשוקה לכבוש את העולם, לא היתה לי אף פעם, אבל מדי פעם כשמגיע פרויקט מחוץ לישראל, זה מאוד נחמד ואני נהנית מהחיבור. אני שוקלת להקליט איתם אלבום בהמשך, כי הדלת נפתחה אבל עכשיו אני רוצה להשקיע במה שקורה פה בארץ".

היא זוכרת את היום שאחיה הגדול הכיר לה את הבי ג'יז. "הוא תמיד הקדים את זמנו. יום אחד הוא חזר עם חליפה לבנה והתנועה של טרבולטה עם היד וזה התחיל לחלחל. המשפחה שלנו אוהבת המון סגנונות ואני אותנטית, אני מי שאני, אם אני שרה רגאיי אני לא אהיה פתאם בוב מארלי, אני ממקמת את עצמי בסגנון. אני תמיד אומרת תודה לסבתא אסתריקה שלי על שני מיתרים קטנים שהורישה לי, איזשהו כישרון שמאפשר לי להישאר מאוד קרובה לעצמי".

הבמאי גלעד קמחי. "הדיסקו מעלה משהו נוסטלגי שנעים להתרפק עליו" צילום: טל שחר

עד כמה "שיגעון המוזיקה" רלוונטי להיום?

"רלוונטי מאוד! היית בקניון לאחרונה? בזארה? ב־h&m? הכל סבנטיז פתאום", היא צוחקת, וקמחי הבמאי מוסיף כי "התמודדות של אנשים צעירים עם מצוקה כלכלית ועתיד לא־מבטיח, מתח על רקע גזעי, מהגרים, חלומות שמתגשמים או מתנפצים על רקע המציאות הזאת — כל אלה תמיד נושאים אקטואליים. למרות החספוס של החומר והמציאות הקשוחה של גיבור המחזמר, מהדיסקו עולה היום משהו נוסטלגי, כמעט נאיבי, שנעים להתרפק עליו".

"אני כמו פורסט גאמפ"

בימים אלה נתפרות השמלות (בעיצוב אולה שבצוב) שאיתן תעלה קרולינה לבמה, ועבורה שמלות הן לא עניין של מה בכך. "אני מאוד רגישה לעניין, יש לי פטיש לשמלות ואוסף של יותר מ־200 שמלות שונות. חברי הטוב המעצב ויקטור בלאיש לימד אותי להבין את הגוף שלי ולקבל אותו ואת כל עניין האסתטיקה של השמלות והדביק אותי בחיידק.

"אבל התפקיד שלי פה זה לעלות לשיר, אני מרגישה שזו חובתי לעולם. למה? ככה! כמו פורסט גאמפ שרץ. כל פעם שאני מתערערת בא הקול הפנימי שאומר לי לא לשאול שאלות ולהמשיך. יש לי חסד נעורים למוזיקה, היא הצילה אותי, היא בנתה אותי, היא החברה הכי טובה שלי והפסיכולוגית שלי מאז שאני ילדה. היא היתה המפלט שלי. אז אם מישהו בקהל בא ואומר ששיר שלי שינה לו את החיים או שבזכות הופעה שלי הוא התחתן אז כנראה שאני צריכה להמשיך לעשות את זה".