להישען על איראן: עבודה משותפת לאמניות ממדינות אויבות

בעבודה "איראן־ישראל" נשענות שתי נשים זו על זה: האחת היא האמנית הישראלית מאיה סמירה, השנייה היא האמנית האיראנית ס’ השמי. היום סמירה חיה בישראל והשמי באיראן, אבל לפני כמה שנים הן למדו יחד לתואר שני בבית הספר לאמנות בקליפורניה, הפכו לחברות ויצרו את העבודה המשותפת. את העבודה הציגו השתיים כבר בגלריות ברחבי העולם, בין היתר בסן פרנסיסקו, פורטלנד, גרמניה וברזיל, ועתה היא מגיעה לישראל, במסגרת התערוכה "בינינו: נקודת מפגש" שנפתחה בשבוע שעבר במוזיאון ישראל בירושלים.

התערוכה, שאצרה שיר מלר־ימגוצ’י, בודקת את מהות הקשרים בעידן הטכנולוגי מול אלה המסורתיים ומציגה עבודות של אמנים ישראלים עכשוויים כמו עלמה יצחקי, דניאל לנדאו ועינת עמיר. כששמעה האמנית האיראנית כי העבודה תוצג במוזיאון ישראל, ביקשה משותפתה לעבודה הישראלית לא לפרסם את שמה המלא. "קשה להבין מה קורה שם", אומרת סמירה, "אבל אני יודעת שהיתה תקופה שבה חקרו אמנים והיא כנראה חוששת".

צילום: יחצ

את שיתוף הפעולה הלא שגרתי מסבירה סמירה: "מצאתי שהתרבות שלנו ושל האיראנים דומה מאוד, כמובן בחברה החילונית. זה בא לידי ביטוי בעיקר ביחס למשפחה, וזה בלט בעיקר בארה”ב. האמריקאים לא שומרים על קשרים עם משפחה ועם חברים כמו הישראלים וכמו האיראנים, לנו זה מאוד חשוב". את העבודה צילמו השתיים בבסיס צבאי נטוש בקליפורניה, וההישענות ההדדית באה מבחינתן כתגובה לעימות התקשורתי המיוחצן, כדבריה של סמירה. "אנחנו, מצד אחד, דוחפות זו את זו ומצד שני נשענות זו על זו, כמו נשענות על המבנה הפוליטי של שתי המדינות שמצריך קונפליקטים".

סמירה (33) עוסקת בעיקר בצילום, וידיאו וניו מדיה. היא בוגרת התואר הראשון בבית הספר "מנשר", אחריו נסעה ללמוד לתואר שני בלוס אנג'לס. היא סיימה את לימודיה בהצטיינות, ומיד אחרי, בשנת 2014, נבחרה עבודה שלה להיות מוקרנת בטיימס סקוור בניו יורק. "אחרי הלימודים נשארתי באל.איי, היה לי פה סטודיו וקיבלתי ויזת עבודה כך שיכולתי לעבוד ולהציג", היא מספרת. “‘Borderline’ היתה עבודת הגמר שלי, זוהי עבודה אינטראקטיבית שצילמתי על גבול ישראל־מצרים, והיא מציגה פיצוץ מבוקר ומתוכנן שהתרחש במקום כחלק מעבודת הבנייה על הגבול בין שתי המדינות. העבודה עובדת עם חיישן, ובכל פעם שמישהו נכנס לחדר, מתרחש בה פיצוץ. אחרי שהיא הוצגה בתערוכת הגמר נשלחתי לייצג את בית הספר בתחרות של LG בניו יורק, שבמסגרתה היא הוקרנה על מסך ענק בטיימס סקוור, אך בלי החיישן שגורם לפיצוצים, אלא הפיצוצים הוצגו כהקרנה”.

העבודה Borderline של סמירה צילום: יחצ

בהמשך הוצגה העבודה הזו במקומות רבים בארץ ובעולם, ובין השאר זיכתה את סמירה בפרס אאוטסט לאמן חממת הווידיאו באחד מירידי צבע טרי. “תמיד נורא הרשים אותי לראות מקום בהם מתרחש הרס, שמצד אחד זה משהו שהוא ויזואלית מאוד יפה ומצד שני הוא הרסני, וגם תמיד מלווה בבנייה של משהו חדש. כבר שנים שאני מצלמת באתרי בנייה ברחבי הארץ, ותמיד גם נמשכתי לטרקטורים, משהו בתנועה שלהם מרגיש לי קצת כמו דינוזאורים”.

מלבד ההרס והבנייה עוסקת סמירה הרבה גם בדימויים חיים סטטיים, כאלה שלא מתרחש בהם הרבה. “הרבה מעבודות הווידיאו שלי הן רפטטיביות, כאלה שלא קורה בהן הרבה. כך כצופה אתה לא חייב לשבת רבע שעה, אך אם הן מספיק מושכות, משהו בהן תופס אותך. אני משתדלת שעבודות הווידיאו יהיו תמיד מוצגות גם כאינסטליישנים, שיקיפו את הצופה, שיציגו תנועה קלה והרבה מעגליות”.

בספטמבר הקרוב תיסע סמירה לרזידנסי באיסלנד. “בתור מישהי שאוהבת לטייל ומתעניינת בתרבויות שונות ובדרך בה אנשים חיים, מאוד מסקרן אותי לבקר ולעבוד שם”, היא אומרת.