$
במה

יגאל מוסינזון: דרך גבר ומכתבים

במהלך תחקיר לאירוע לציון 100 שנה להולדתו של מוסינזון, גילה הבמאי דני הורוביץ מכתבים אישיים שלא נחשפו שכתב מחבר "חסמב'ה" ו"קזבלן" לחבריו ומשפחתו. "חייו היו מלאי שערוריות", אומר הורוביץ

מאיה נחום שחל 08:5221.02.18

“אמרו עליו שהיה רועה צאן בגלבוע, פלמ”חניק טייח בקיבוץ נען, אסיר בלטרון וברפיח, איכר בבית שערים, קצין משטרה ופועל בניין בניו יורק. אחרים הוסיפו שהיה דון ז’ואן וגם ג’יימס בונד. כתבו עליו: אוטודידקט, בעל ידע עצום וגם איש פשוט של צנון ובצל לבן וסנדלים. הכל נכון”.

 

במילים אלו ייפתח אירוע המחווה לציון 100 שנה להולדתו של הסופר והמחזאי יגאל מוסינזון שייערך בצוותא (שישי ב־12:00). על העריכה וקטעי הקישור אמון המחזאי והתסריטאי דני הורוביץ וישתתפו רונה קינן, דביר בנדק, עמוס תמם (שיבצע את המונולוג מ”קזבלן” המקורי של 1954), רמי ברוך, חנן יובל, שירן הוברמן, הסופר פוצ’ו (ישראל ויסלר) ועוד.

 

כדי להביא את המגוון הרחב ביותר של יצירתו וחייו של מוסינזון לבמה, ערך הורוביץ תחקיר מקיף שכלל, בין השאר, קריאת כתביו, שיחות עם בני משפחה ושיטוט בארכיונים השונים, בהם של קיבוץ נען. במסגרת התחקיר הוא חשף מכתבים שכתב מוסינזון, שאף פעם לא נחשפו. “הדרמות של חייו לא היו קטנות מאלה שיצאו כיצירות ספרותיות ותיאטרוניות”, מספר הורוביץ. “חייו היו מלאי הרפתקאות ושערוריות שגרמו לרעש ציבורי. הוא נגע בנקודות אמיתיות וכואבות גם בפרוזה וגם בדרמה, כמו חלוץ שהביא לבמה בעיות הומניסטיות מוסריות ולא תמיד אהבו את זה”.

 

המכתב של מוסינזון לאחיו משה המכתב של מוסינזון לאחיו משה צילום: זאב ספקטור

 

אחת הדוגמאות היא המחזה “זרוק אותו לכלבים” שעלה בסוף שנות החמישים בהבימה. “מוסינזון כתב את המחזה נגד עורך עיתון חסר מצפון שמנסה להרוס את חייו של פוליטיקאי, ואורי אבנרי (עורך “העולם הזה” אז - מנ”ש) כעס כי הוא היה בטוח שזה נכתב עליו וטען שזה מטעמו של בן גוריון נגדו. אבנרי כתב ארבעה עמודים בעיתון שמשמיצים את מוסינזון והיתה סביב הפרשה שערורייה ציבורית גדולה”. ההצגה זכתה לביקורות קשות ובצעד יוצא דופן הוכנס תיקון בעלילה.

 

דרך גבר ומכתבים

 

מוסינזון, אב לשישה, נפטר ב־1994. בנו עידו נהרג במלחמת יום הכיפורים והוא הטריגר לכתיבת ספרי “חסמב”ה”. “יגאל התעצבן עליו שהוא קרא את ‘טרזן’ כי זה לא ישראלי, אז עידו אמר לו שיכתוב לו משהו ישראלי. קראתי מכתבים מרגשים שכתבו לו ילדים מכל הארץ. אבל למדתי שההערכה כלפיו היום מוטעית משום שלמרות מה שכולם חושבים, ‘חסמב”ה’ היא לא פסגת יצירתו. היא אולי הכי מוכרת וזו שהכניסה הכי הרבה כסף, אבל מבחינה ספרותית, אין ספק שהרומנים הראשונים שלו הם חלק בלתי נפרד מיסודות הדיאלוג בפרוזה העברית כמו ס. יזהר ומשה שמיר בני דורו. הם הוציאו את ‘ילקוט הרעים’, שם כתבו סיפורים שהיו צריכים להתחרות עם צ’כוב ולייצר מחדש ספרות ולשון עברית של תיאורים”.

 

 

יגאל מוסינזון. הורוביץ: “למרות מה שחושבים, ‘חסמב"ה' היא לא פסגת יצירתו" יגאל מוסינזון. הורוביץ: “למרות מה שחושבים, ‘חסמב"ה' היא לא פסגת יצירתו" צילום: זאב ספקטור

 

את השפה והתיאורים שהתהוו מצא הורוביץ במכתבים שמוסינזון כתב לבני משפחתו וידידיו. כשהיה ממורמר מיחסם של אנשי הקיבוץ אליו בשל מקצועו כסופר, כתב למשה שמיר: “הרומן מונח בלבבי מן המסד עד הטפחות אך אני זקוק לזמן, לשקט...אין לי כאב אחר מאשר הכתיבה - אך הכאב הזה נושא אותי אל החיים... הקשב, אחא. לך, אולי, יש עניין בחברה, בנערה, בדיונים פוליטיים, במשק. הייתי רוצה להרגיש כך. לחיות כך. הייתי רוצה להיסחף אל כל אלה - אך אין לי עניין בכך”.

 

בהמשך העיפו את מוסינזון מהקיבוץ בעקבות שני סיפורים שכתב. אחד מהם הוא “דרך גבר”, שכתב בעקבות היעדרות של אחיו הבוגר שהתגייס לצבא הבריטי ושירת במלחמת העולם השנייה. בסיפור (שקדם לרומן שיצא מאוחר יותר) מספר מוסינזון על נשים שחיות בקיבוץ בלי בעליהן שהתגייסו ובוגדות בהם. “מאוד לא אהבו את זה בקיבוץ, וכשהספר עמד לצאת, אמרו לו שאם ייצא הוא יעוף מהקיבוץ. הוא החליט להוציא את הספר ועף לבית שערים”, מספר הורוביץ.

 

במכתב שכתב מוסינזון לאברהם חלפי הוא מתאר את הקסם שבכתיבה: “מה יקרה היא אותה שעה מאוחרת בלילה כשכולם נוחרים נחרת שינה ערבה כראוי לעובדים בפרך, ואתה מדליק עששית, שיותר משהיא מאירה, היא מאירה צללים על הקירות, אולם למראשותיך יש אור כדי לקרוא, ואז בתוך השקט, אתה חש עליית נשמה, של אותם הידידים האלמונים, הכותבים”.

 

הבמאי דני הורוביץ בחזרות לאירוע המחווה הבמאי דני הורוביץ בחזרות לאירוע המחווה צילום: אוראל כהן

 

אחרי שניסה מוסינזון להקים תיאטרון עצמאי ונקלע לקשיים כספיים, עזב את הארץ לניו יורק. באחד המכתבים שכתב לאחיו משה התוודה: “הגעתי למסקנה האכזרית והעגומה שחטא גדול חטאתי שכתיבת ‘דרך גבר’. במידה שיש נקודות אור בתבל - והקיבוץ הוא אחת מנקודות האור - אסור היה לכתוב כך גם אם האמנתי אז כי הנני אומר אמת. איני יודע אם אוכל לכפר פעם על חטא זה אך האמן לי שהעונש הגדול ביותר הוא הכרת השגיאה הפטאלית”.

 

מוסינזון מאוד אהב את אחיו משה אף שלא גדל איתו ובכל המכתבים כתב שהוא זקוק לו ורוצה לשבת ולדבר. באחד המכתבים מניו יורק הוא כותב לו: “הרביתי להרהר בך ולחשוב עליך ועלינו ועל עולם גדול ומוזר זה - ושתקתי... במידה מסוימת אתה מיצג את המצפון האובד, את השורשים שניתקו, את העולם של הקיבוץ שבו האמנתי... אנו מחפשים חום ואהבה. אולי לא קיבלנו די חום ואהבה בילדותנו...”.

 

בניו יורק כתב מוסינזון את “יהודה איש קריות” שרבים טוענים שזו יצירתו הטובה ביותר.
בטל שלח
    לכל התגובות
    x