• תפריט
קולנוע וטלוויזיה

הסרט "אני, טוניה": אמריקה מטורללת

הסרט על חייה של מחליקה אמנותית שהואשמה בתקיפה, מנפץ את החלום האמריקאי

יאיר רוה 08:2708.02.18
קרייג גילספי וסטיב רוג’רס, הבמאי והתסריטאי של “אני, טוניה”, יוצאים מנקודת הנחה שכולכם זוכרים את המקרה ההוא עם טוניה הרדינג וננסי קריגן לפני 24 שנים, ושאליו מתייחסים בסרט בתור “המקרה”. ב־6 בינואר 1994 הותקפה ננסי קריגן, חברה בנבחרת ההחלקה האמנותית האולימפית של ארה”ב, על ידי בריון להשכרה שניסה לשבור את רגלה עם מחבט מתקפל לפני אולימפיאדת החורף בלילהאמר.

 

עד מהרה הגיע ה־FBI אל טוניה הרדינג, חברתה של קריגן לנבחרת והמתחרה שלה על המדליה האולימפית. הרדינג ובעלה הואשמו כי הזמינו את ההתקפה כדי לנטרל את קריגן. האירוע הזה שיגר את התקשורת האמריקאית לסחרור, ובמשך חודשים קריגן והרדינג היו אייטם קבוע בחדשות. בעולם נורמלי ושפוי סרט שהיה נעשה על הסיפור הזה היה מתמקד בדמותה של קריגן: הילדה הטובה שהצליחה להשתקם.

 

מרגו רובי ב”אני, טוניה”. טירוף מוחלט מרגו רובי ב”אני, טוניה”. טירוף מוחלט צילום: © Ascot Elite

 

אבל אמריקה של 2018 אינה מקום שפוי, ולכן קיבלנו את “אני, טוניה” שבו קריגן מופיעה לשלוש שניות. “יש אנשים שאוהבים את טוניה ויש כאלה שלא כל כך”, אומרת בפתיחת הסרט המאמנת שלה, “ממש כמו אמריקה, שיש אנשים שאוהבים אותה ויש כאלה שלא כל כך”. והנה הסרט פרוס מולנו בשני משפטים: רציתם לחשוב שאמריקה היא ננסי קריגן האצילית ממעמד הביניים, אבל היא בעצם טוניה הרדינג: ווייט־טראש גסה, אלימה, נטולת עידון, וולגרית ומאוד לא חכמה. “אני, טוניה” הוא מעין פרודיה על סרטי ביוגרפיה, שמציג את הנבלים בתור הגיבורים.

 

בשעה הראשונה שלו “אני, טוניה” הוא סרט וירטואוזי, מסחרר, שנון ומצחיק. הבימוי מטורף, הצילום מטורף, הגיבורה מטורפת והמשחק של מרגו רובי (המועמדת לאוסקר) בתור טוניה גובל בפסיכופטי. זו אמריקה המטורללת שהיא ההפך המוחלט מהחלום האמריקאי. הרדינג מוצגת כמי שנולדה עם כישרון גדול להחלקה על הקרח, אבל נסיבות חייה הפכו אותה להפך מהדמות הקלאסית של מתחרה אולימפית.

 

סצנות ההחלקה של הרדינג הם רגעי השיא בסרט, עם רובי שהתאמנה חמישה חודשים כדי לבצע חלק מהקטעים בעצמה, ועם צלם גאון עם מצלמת כתף ועל מחלקיים שהופך את הסצנות האלה למרדף במקום מחול. בחצי השני של הסרט האנרגיה משתנה, כשעוברים להתמקד בשתי הדמויות הטיפשות בסרט (הבעל המתעלל ושומר הראש האידיוט). הסרט חוזר לעצמו לקראת הסוף ומזכיר לנו שהקרנבל סביב הרדינג נמשך חצי שנה, עד שאו.ג’יי סימפסון הואשם ברצח גרושתו וכלי התקשורת מצאו קרנבל חדש.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x