• תפריט
אמנות ועיצוב

מרטין ס. הרבסט מספר כיצד הגיע הרעיון ”להחביא ציור בתוך אלומיניום מקומט"

האמן האוסטרי משלב דימויים של פנים אנושיות שמתעוותות על אלומיניום מקופל או כדורים. “אני רוצה לפתח את הציור לשלושה ממדים", אומר הרבסט בפתיחת תערוכתו בת"א “אוצרות חבויים”

רעות ברנע 08:3730.01.18

“הפנים האנושיות מרתקות אותי”, אומר האמן האוסטרי מרטין ס. הרבסט (Martin C. Herbst). “ההבעה האנושית, האפשרות להבחין ברגשות או בחלקים של הנפש שבאים לידי ביטוי דרך המבט. יש כל כך הרבה דברים מעניינים שאפשר לחקור בפנים של אדם”.

 

בתערוכת היחיד “אוצרות חבויים” שמציג הרבסט בימים אלה בגלריה זימאק בתל אביב (עד 25 בפברואר) לא קשה להבחין בעיסוק שלו בפנים. על רצפת הגלריה פזורות עבודות שלו מהסדרה “ספרות” (Spheres) שנדמות בתחילה כמו גולות נוצצות ענקיות שמהן ניבטים על הצופה זוגות עיניים וחלקים שונים בפנים. גם העבודות שתלויות על הקירות, מהסדרה “אוצרות חבויים” (Hidden Treasures), נוצצות לא פחות - מדובר באלומיניום מקומט שגם בתוכו מתגלים דימויים של פנים אנושיות שמשתקפות, מוכפלות ומתעוותות לנוכח המצע שעליו הן מוצגות. “אלה יצירות מורכבות שאפשר בהחלט ליהנות מהן גם בלי שום ידע קודם בהיסטוריה של האמנות”, אומר הרבסט ביום פתיחת תערוכתו הראשונה בארץ.

מרטין ס. הרבסט ויצירותיו. “משחק אינטלקטואלי ולא רק ויזואלי" מרטין ס. הרבסט ויצירותיו. “משחק אינטלקטואלי ולא רק ויזואלי" צילום: נמרוד גליקמן

 

“נקודת ההתחלה שלי היתה האלומיניום התעשייתי. הרגשתי שאני חייב לצייר משהו שיהיה עטוף בחומר הזה, כמו עטיפה של מתנה לכריסמס. משם הגיע הרעיון ‘להחביא’ את הציור עצמו, כך שאפשר לראות רק את ההשתקפות שלו על גבי החומר שמשמש כמראה. אפשר להסתכל על העבודות האלה כפסלים, להגיד ‘איזה יופי’ ולהמשיך הלאה. אבל זה לא מספק אותי. אני רוצה שיגלו את הרבדים הנוספים שיש בעבודה, את הדימוי שמשתנה כאשר מסתכלים עליו ממקומות שונים, את ההשתקפויות הכפולות שמתקבלות לעתים. אני מנסה לייצר משחק אינטלקטואלי ולא רק ויזואלי. ברנסנס, למשל, היה איזון בין שני אלה. זה מה שגם אני רוצה להשיג”.

 

מצייר על אלומיניום

 

הרבסט (52) נולד בזלצבורג וכילד עבר עם משפחתו לווינה. הוא גדל בבית שאמנות היתה בו חלק משמעותי תמיד. “אבי לא היה אמן אבל הוא לימד תיאוריה של האמנות באוניברסיטה”, הוא מספר, “לכן בבית היתה תמיד ספרייה גדולה של ספרי אמנות וגדלתי בידיעה שאמנות מעשירה את החיים. בגיל 10 התחלתי לעיין ברצינות בספרים, בציורים ובפסלים שהופיעו בהם, ובשבילי זה היה כמו מפתח לארץ הפלאות. הרגשתי כאילו אני נכנס אל תוך מציאות חדשה, כזו שמיד הרגשתי בה בבית. לא באמת עניין אותי ללמוד על האמנים, אלא בעיקר להסתכל על העבודות ולהרגיש שהן מדברות אליי”.

 

המאסטרים הגדולים של הרנסנס, ימי הביניים והבארוק הם אלה שפיתחו אצל הרבסט גם את הגישה האמנותית שלו. “אני מנסה לשלב בין ציורים ואובייקטים, לפתח את הציור לשלושה ממדים אבל לא בצורות שנעשו בעבר. אז אני מצייר על אלומיניום מקופל או על כדורים קעורים. אני רוצה ליצור עבודות שהן בממד חדש בין הציור הדו־ממדי לבין הפיסול, עם היתרונות והחסרונות של כל אחד מהם”.

 

התערוכה “אוצרות חבויים" בתל אביב. “בין ציור דו־ממדי לבין פיסול" התערוכה “אוצרות חבויים" בתל אביב. “בין ציור דו־ממדי לבין פיסול" צילומים: ירון הרמתי

 

לכה לציפוי טנקים

 

תולדות האמנות, שעל ברכיהן התחנך הרבסט, נטועות עמוק בעבודות שלו. “את ה’ספרות’ אני יוצר בהשראת ציור מהמאה ה־16, ׳דיוקן עצמי בראי קמור׳ של המאסטר האיטלקי פרמיג׳נינו. בצד אחד שלהן נמצא הדימוי של הפנים ובצד השני יש מראה, שהיא הרפרנס לעבודה שלו”.

 

מבחינה טכנית, היצירות דורשות עבודה מרובה. “החומרים שאני משתמש בהם הם הטובים ביותר כי אני רוצה לוודא שהעבודות יישמרו לאורך זמן”, אומר הרבסט. “את הציור בצבעי השמן שעל ה’ספרה’ אני מצפה בלכה מיוחדת שמשתמשים בה גם לציפוי של טנקים. זה מאוד קשה כי צריך למלא משטחים לא שווים כדי לקבל את המראה המושלם והנוצץ, ולפעמים זה דורש כ־20 עד 30 שכבות של לכה. זה נועד כדי שהצופה יימשך אל העבודה מצד אחד, ומצד שני גם גורם לפנים שמצוירים עליה להיראות קצת כמו דחוקים אל הזכוכית, ככלואים או מנסים לצאת”.

 

של מי הפנים המצוירות בעבודות?

“אלה יכולות להיות הפנים של הבת שלי או של מישהו אקראי שאני מוצא ברשת. הרבה פעמים אני משתמש באימג’ מסוים כנקודת התחלה והתוצאה היא שונה לגמרי. זה חלק מהעניין שלי. אני יכול גם להשתמש באותן פנים בעבודות שונות ובכל עבודה הן ייראו שונה. עוד דבר מעניין הוא ההצבה של ה’ספרה’ - הבעת הפנים יכולה להשתנות אפילו משמחה לעצב, אם מציבים את הכדור בנקודות שונות”.

 

לא אמן עכשווי

 

את עבודותיו מציג הרבסט סביב העולם. רק בשנים האחרונות הציג תערוכות יחיד במיאמי, טורונטו, אמסטרדם, פריז, בודפשט ואפילו ביירות. ועם כל זה, יש לו עדיין בעיה עם ההגדרה של “אמן עכשווי”. “אני לא רוצה להיות מעניין לתקופה קצרה ולעשות את אותם הדברים כי זה סימן ההיכר שלי”, הוא אומר. “אני גם לא תורם עבודות למוזיאונים כדי שאוכל לרשום ברזומה שהעבודות שלי נמצאות באוספים של מוזיאונים. יש אספנים שקונים ממני עבודות, אבל אני לא מדבר על זה. יכול להיות שזו התעקשות טיפשית אבל אני רוצה שיכירו אותי בזכות העבודות שלי, ולא כי זה יכול להעלות את המחירים שלהן. זו בעצם אותה הגישה שהיתה לי כילד, כשלא באמת עניין אותי מי זה רמברנדט, עניינו אותי העבודות שלו. ככה אני רוצה שירגישו גם כלפיי”.

 

קבלו ניוזלטר יומי המסכם את חדשות היום ישירות למייל שלכם. לחצו להרשמה

בטל שלח
    לכל התגובות
    x