• תפריט
קולנוע וטלוויזיה

השחקנית אדוה בולה על הסרט "הלומים": "פתאום הבנתי שאני מייצגת דבר גדול"

בולה זכתה באחד הפרסים החשובים באסיה על משחקה ב"הלומים" שיעלה הערב בבתי הקולנוע. לצדו של עמוס תמם היא מגלמת בסרט את דפנה, שמתמודדת עם אהבתה לגבר הלום קרב: "הבנתי את הבדידות שלה"

מאיה נחום שחל 08:5111.01.18

בפסטיבל שנגחאי לקולנוע שנערך בחודש יוני, קרא המנחה הסיני בשיבוש את שמה של אדוה בולה, כשהכריז על הזוכה בפרס השחקנית הטובה ביותר בתחרות ANTA, על תפקידה בסרט “הלומים”.

 

לבולה לקח שתי שניות כדי להבין שמדובר בה ושהיא גברה על המועמדות האחרות מאיראן, מלזיה, טורקיה וסין ועל עוד 140 שלא הגיעו לשלב הסופי.

“ישבתי שאננה בטקס כי חשבתי שאין סיכוי שייתנו לשחקנית ישראלית את הפרס”, מספרת בולה ל”כלכליסט”. “פתאם הבנתי שזה פסטיבל ממש גדול, ולא האמנתי שאני שם על השטיח האדום ובאולם המפואר, ואז פתאום אמרו את השם שלי כל כך מעוות שלא קלטתי אבל ראיתי את דגל ישראל והלב שלי דפק. אני לא הכי פטריוטית, אבל זה היה רגע מאוד מאוד מרגש כי פתאום הבנתי שאני מייצגת דבר גדול”.

 

במרכז סרט הביכורים של ארז מזרחי וסהר שביט “הלומים” שיעלה הערב בבתי הקולנוע ברחבי הארץ, עומדת משפחת בסון. הסיפור מתרחש שש שנים אחרי שאב המשפחה מנשה (עמוס תמם) חזר הלום־קרב ממלחמת ששת הימים וזמן קצר לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים. מנשה מתקשה לתקשר ולתפקד בבית מול אשתו דפנה (בולה) ובנו שלומי (רועי פינק), ומבין שלעולם לא יהיה האדם שהיה לפני המלחמה שבה איבד את חבריו.

 

אדוה בולה. "כשהייתי בצבא קראו להם 'הדפוקים'" אדוה בולה. "כשהייתי בצבא קראו להם 'הדפוקים'" צילום: אוראל כהן

 

בשכונה מכנים אותו “המשוגע” ואת רוב זמנו הוא מעביר בנסיעות במשאית האדומה שבה הוא מוביל משקאות לפרנסתו. סיפורו משקף את סיפורם של רבים שחזרו בטראומה מהמלחמה בתקופה שבה המושג “הלם קרב”, או כפי שהוא מוגדר כיום באופן מקצועי “הפרעת דחק פוסט־טראומטית”, לא היה מוכר, שלא לדבר על עזרה מקצועית. “כשהיינו בסין, פתאום הבנתי איזו משמעות יש לזה. בארץ מדברים על הלומים ומלחמה כדבר של מה בכך, ושם זה כאילו באנו מכוכב אחר, כמו שאנחנו אומרים ‘זה נשמע לי סינית’”.

 

בולה (37), מתגוררת בתל אביב עם בעלה קובי דורון ובנה. היא בוגרת החוג לתיאטרון בסמינר הקיבוצים והחלה דרכה לפני עשור בסדרה “מגדלים באוויר”. בהמשך השתתפה במיני־סדרה “נבלות”, בסדרה “מפלצות קטנות” וכאשתו של אדיר מילר ב”צומת מילר”. בולה היא גם סופרת ותסריטאית.

לאהוב את הדפוק

 

ספרה הראשון “דברים שאני לא יודעת על ר’” ראה אור לפני חמש שנים בהוצאת הקיבוץ המאוחד. היא שאפה לשחק בתיאטרון, אבל היום היא מודה: “אני לא גרופית גדולה של תיאטרון. על המסך יש את החד־פעמיות הזו שצריך להיות מדויק וחד. אני אוהבת את זה. הרפטטיביות בתיאטרון קצת מעייפת ושוחקת”.

 

כשגילמה את הרופאה הצעירה בסדרה “מגדלים באוויר” לפני כעשור, הצטרפה בולה למשך שבועיים לצוות רופאים במרכז הרפואי וולפסון כדי ללמוד את המקצוע לקראת התפקיד. לקראת תפקידה ב”הלומים”, לעומת זאת, היא לא נעזרה במפגש מקדים. “אני מבינה טקסטים בצורה טובה, ולא הרגשתי שאני זקוקה לפרשנויות או להיפגש עם נשים של הלומי־קרב. הבדידות של דפנה נובעת מזה שבן הזוג שלה נעלם לתוך עצמו, וזה מצב שיכולתי לדמות גם בלי קשר להלם קרב. פשוט הבנתי את הבדידות שלה. אני חושבת שחלק מהבחירה שלי לא לחקור הלם קרב זה כדי להישאר בסטייט־אוף־מיינד שלה, כי היא הרי לא יודעת מה קורה, היא רק חיה עם התוצאות. עמוס תמם חקר את הנושא לעומק ורצה לחלוק איתי, ואני ממש נאטמתי ולא רציתי לשמוע. האמפתיה שיש לדפנה אל מנשה היא בגלל שהיא אוהבת אותו ולא בגלל שהיא מכירה את התופעה”.

 

 

מימין: עמוס תמם, הילד רועי פינק ואדוה בולה ב"הלומים" מימין: עמוס תמם, הילד רועי פינק ואדוה בולה ב"הלומים" צילום: תומר מונטה

 

חלק משירותה הצבאי העבירה כקצינת קישור בגדוד של פיקוד העורף שכלל לא מעט אנשי מילואים הלומי־קרב. “אני זוכרת שהיה דיבור על 'הדפוקים’ האלה בגדוד, אלה שאסור לקרוא להם למילואים, אבל הם גם לא משוחררים באופן רשמי. בתור חיילת צעירה הבנתי מעט מאוד במה שעשיתי וכל מה שעניין אותי זה לעמוד בתקן, אבל היום אני מבינה שמאחורי כל שם כזה שהיה מודגש לי בצבע לא לקרוא לו למילואים יש חתיכת סיפור”.

מקור הפרנסה העיקרי שלה הוא כתיבה והוראת משחק, ובכלל זה הכנה לאודישנים באופן פרטי, משחק מול מצלמה וכתיבה לשחקנים בבית הספר למשחק “גודמן” בבאר שבע.

 

“שחקן יכול להיות סופר־מוכשר, אבל לדעת לנתח טקסט זו מיומנות אחרת לגמרי וקריטי היום לעשות את זה לפני אודישנים. בגודמן כל הבנות קיבלו השנה את המונולוג של דפנה כשהיא יושבת מול הוועדה בצבא, אני חושבת שזה טקסט חזק”.

 

סרט משלה

 

בימים אלה היא כותבת את ספרה השני והצטרפה לצוות הפיתוח של העונה השלישית לסדרת הנוער “כדברא”. לפני כן היתה בצוות הכתיבה של “שכונה 3” וכתבה דיאלוגים ל”החממה”.

 

בהשראת אחת הנובלות בספרה כתבה תסריט לסרט באורך מלא שזכה ב־2012 למענק פיתוח בסך 30 אלף שקל בפסטיבל סרטי נשים ברחובות מטעם קרן רבינוביץ' וקרן גשר. היא כבר החלה בהליכי ליהוק לסרט הראשון שלה, אך זנחה את הפרויקט בשלב זה. "התחלתי להריץ את זה ובאיזשהו רגע פשוט איבדתי כוח. קרו הרבה דברים במהלך השנים ונולד לי ילד ובשלב גיוס הכספים הבנתי שזה מסובך מאוד. אבל יכול להיות שעוד אחזור אליו".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x