$
במה

יוסי בנאי חוזר לבמה ביצירה מוזיקלית חדשה

קולו של יוסי בנאי ימלא את היכל התרבות, ביצירה מוזיקלית שכתבה אלה מילך־שריף על פי האגדה הפיוטית “ג’ונג’ון“ — האחרונה שכתב והקליט בנאי בחייו. מילך־שריף: "זה טקסט יפהפה, מלא נשמה ואמונה"

מאיה נחום שחל 09:0009.01.18
הכל התחיל כשיוסי בנאי ורעייתו התארחו בביתם של המוזיקאים אלה מילך־שריף ונועם שריף. "לחשו לי שיש טקסט מאוד יפה של יוסי ושאלתי אותו אם הוא מוכן לתת לי לקרוא אותו. קראתי את הטקסט ופשוט התאהבתי", מספרת מילך־שריף. "אמרתי, 'יוסי, אני רוצה לכתוב יצירה למקהלת ילדים וכמה כלים'. הוא הסתכל עליי, נתן לי את ברכת הדרך ואפילו הציע להיות הקריין של המופע".

 

אלא שכשנה מאוחר יותר נפטר בנאי. כמה חודשים אחרי מותו אותו סיפור אגדה פיוטי, "ג'ונג'ון", ראה אור בהוצאת עם עובד, בליווי תחריטים של האמן אלי אברהמי. חודש לפני מותו עוד הספיק בנאי להקליט קריינות שצורפה כתקליטור לספר. רק בחודש מרץ השנה תעלה סופסוף באולם צוקר בהיכל התרבות תל אביב היצירה המוזיקלית שכתבה על פי הספר מילך־שריף, קולו של בנאי ילווה את המופע ואת השירים יבצעו ילדי מקהלת מורן ואנסמבל נגנים בניצוחה של נעמי פארן ובבימויה של שירית לי ווייס. "זו זכות גדולה לשיר את שיריו האחרונים של בנאי", אומרת פארן.

 

עטיפת הספר "ג'ונג'ון" עטיפת הספר "ג'ונג'ון"

 

כאילו הוא עומד ומדבר

 

ב"ג'ונג'ון" מספרים ילדים על דמותה של מי שנהגה לספר להם אגדות על שד בעל שלושה ראשים או אשה שהופכת לנחש. ג'ונג'ון דיברה פירורי שפות — עברית, ערבית, ספניולית ופרסית — ואת כל טעמי השפות והניחוחות הכניסה מילך־שריף במוזיקה שכתבה.

 

"אין לי ספק שזה קשור בדמות שיוסי ראה בילדותו בירושלים", היא אומרת. "הטקסט היפהפה הזה, שהרבה אנשים לא נחשפו אליו, מלא נשמה ואמונה, ובגלל שהדמות הפלאית הזו מספרת אגדות ילדים, בחרתי במקהלת ילדים, אבל היצירה לחלוטין לא מיועדת לילדים. המילה מוות מופיעה הרבה בטקסט והיה לי קשה כי זה למקהלת ילדים, אבל לא התעלמתי מהעיסוק של יוסי במוות ובחרתי להציג אותו בעיקר בקולו שנשמע כאילו הוא עומד על הבמה ומדבר". בסוף החודש תעלה בגרמניה אופרה שכתבה מילך־שריף על פי המחזה "הבנאליות של האהבה" של סביון ליברכט בבימוי איתי טיראן. "כל יצירה סוחבת אותי לכיוון אחר לגמרי, ג'ונג'ון לוקחת אותי למקום הכי ישראלי. הצלילים של המוזיקה הערבית התערבבו בצלילים של אריק איינשטיין ושלום חנוך. ה'בנאליות', לעומת זאת, שעוסקת בחנה ארנדט ומרטין היידגר, מעורה לחלוטין במוזיקה המערבית וספציפית בגרמנית".

 

יוסי בנאי יוסי בנאי צילום: יח"צ

 

מילך־שריף. "יצאה לי מוזיקה מהבטן" מילך־שריף. "יצאה לי מוזיקה מהבטן" צילום: איריס נשר

מוזיקה שאסור לכתוב

 

כיוון ששתי היצירות יוצאות זו בסמוך לזו וכל כך שונות זו מזו, בלתי נמנע מצד מילך־שריף לעמוד על ההבדלים: "ב'בנאליות' יש מוזיקה יפה אבל גם מוזיקה מאוד דיסוננטית ואפילו לא יפה וצורמנית במכוון, כועסת ופרובוקטיבית. בג'ונג'ון יצאה לי מוזיקה שאולי אסור למלחינים בני זמננו לכתוב. היא יצאה לי מהבטן והלב וכל אחד יכול להתחבר אליה משמיעה ראשונה, גם כאלה שאינם מורגלים בשמיעת מוזיקה קלאסית".

 

למה הכוונה "אסור"?

"במאה השנים האחרונות בעולם המוזיקה הקונצרטית הקלאסית ברחו המלחינים ממלודיה, הרמוניה ומקצבים ברורים. המוזיקה הפכה להיות יותר אבסטרקטית, ודיסוננטית ופחות נעימה לאוזן. אבל בטקסט של יוסי הוא מביט לאחור בגעגועים מאוד גדולים, והגעגועים האלה גרמו לי לכתוב מוזיקה שהיא מוזיקה של היום, יחד עם מוזיקה של פעם".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x