שוב הוא כאן: האלבום החדש של יוני רכטר הוא בי"ס למוזיקה

14 שנה אחרי ששיחרר את אלבומו הקודם, הוציא יוני רכטר את אלבומו החדש "סביבנו". הוא פשוט היה חלק מכל כך הרבה עניינים במהלך השנים שלא תמיד היה לו זמן: הלחין הצגות, עסק בשיתופי פעולה עם עלי מוהר ז"ל או אריק איינשטיין ז"ל, בהלחנת והפקת אלבומים לגידי גוב או נורית גלרון, בלהיות חלק מהרכבים כמו הכבש השישה עשר או 14 אוקטבות והיריעה קצרה מלהכיל.

האלבום החדש מרגיש כמו אחד מהאלבומים היותר מגוונים שיצאו לו (חמישה בסך הכל). כמו אלבומו הראשון "התכוונות", גם "סביבנו" יותר איטי, אלבום פסנתר עם שירים רגועים שלא ממהרים לשום מקום. עוד כמו הראשון, גם זה החדש מכיל כמה שירים יותר ערומים בגישתם, וזה בשונה מאלבומו האחרון "עוד סיפור". יחד עם זאת, מצאתי בו נגיעות גיטרות חשמליות שאפיינו את האלבום הקודם שהיה אולי יותר ג'זיסטי; וכמה שירים תיאטרליים יותר, כמו בימים היפים עם מוהר.

האלבום נפתח עם "צליל מתי הוא מתחיל", שכתב מוהר ז"ל (כל הלחנים, כרגיל, של רכטר). מדובר בשיר רכטר קלאסי, עם לחן שמזכיר כמה כל יצירה שלו תמיד נעימה לאוזן ובו בזמן מורכבת. "למה לא אמרת לי", עוד טקסט של מוהר, כבר רציני הרבה פחות, מזיז ומעלה חיוך. אין טקסט מוהרי שיזכה לטיפול מוזיקאלי מתאים יותר מזה שיציע רכטר. אחרי ארבע דקות וחצי יגיע גן עדן של מוזיקה, דקה שלמה של קולות עליהן האצבעות הרוקדות על הפסנתר של רכטר. אגב גן עדן, "גן עדן" מביא איתו רביעיית מיתרים בטוב טעם שקצת מזכירה את התחושה של "איזה עולם נפלא" של לואי ארמסטרונג.

רכטר. נעים ומורכב בו זמניתצילום: אילן בשור

"דברים שכאלה" שכתב יעקב רוטבליט הוא ממתק אמיתי. בגישה ובהגשה דווקא הוא הכי הזכיר את שני האלבומים של מוהר ורכטר. "ואת ברשות עצמך", טקסט נוסף של רוטבליט, הוא לטעמי הטוב באלבום. שיר כבד, טקסט מרגש על טעם החירות עם לחן שקולע בול לכוונת המשורר. הוא כמו יין טוב: צריך לחשוב עליו, להרהר בו. האם זה אב שמשחרר את בתו לחיים האמתיים? בעל שמשחרר את האישה?

"אדם בחייו" החנוך לויני הוא בכלל שיר שכתב יהודה עמיחי. שימו לב לשורת הפתיחה: "אדם בחייו אין לו זמן שיהיה לו זמן לכל". נהדר, לא? את השיר הוא מבצע יחד עם רונה קינן שמביאה צבע קול אחר לאלבום, בעיבוד קרקסי, עדין ואנין. גידי גוב וקולו הצרוד הם השותפים של רכטר לדואט הבא, "כמו" למילותיו נתן זך. רכטר וגוב עושים מה שבא להם על הפזמון וזה נשמע שהיה להם כיף באולפן. "כדור מן הצער" עם החליל המסקרן הוא כזה מין שיר מאגדות, במיוחד עם קולות הרקע של שלוש הבנות.

הכותבים ברובם הם הגוורדיה של פעם, והטקסטים ליגה אחת למעלה. כך גם האלה המעטים של הכותבים הצעירים יותר, כמו "אולי" הנהדר של דניאלה לונדון־דקל שתופס במדויק ובחן את מחשבות ליבו של גבר. השירים לא מפחדים להיות ארוכים אם צריך ואינסטרומנטליים כשצריך. כל שיר ומה שהוא מבקש לעצמו ומה שהחזון המוזיקאלי של רכטר מוביל אליו.