ישו, שפר הופעתך: הצילומים של אנג'ליקה שר מעוררים זעם אצל הקתולים

עוד לפני פתיחתה של הביאנלה הים־תיכונית השלישית בסכנין, הצליחה האמנית אנג'ליקה שר לחולל מיני־סערה בקרב תושבי האזור. שלוש עבודות שלה, שהיו אמורות להיות מוצגות בכנסייה הקתולית בעיר, נפסלו על ידי הכומר המקומי. הטענה היתה שהעבודות, שבהן מוצגות חיילות צה"ל במדים, עוררו את התנגדותם של המאמינים וגרמו להם להפסיק להתפלל בכנסייה. "הופתעתי שבכלל קיבלנו את ההסכמה של הכומר מלכתחילה", מספרת שר בראיון, "אבל הוא ראה את העבודות רק בגודל קטן באמצעות הטלפון הנייד. כשהעבודות הגיעו בגודלן הריאלי, 90 על 160 ס"מ, הוא הבין שיש בעיה".

צילומים של אנג'ליקה שר המוצגים בביאנלה בסכנין: לידת ישו צילום: אנג'ליקה שר

העבודות המדוברות שייכות לסדרת הצילומים האחרונה של שר, "שירת דבורה": סדרה מבוימת המבוססת על מיתוסים ואיקונות מהנצרות, כשאת הדמויות המסורתיות מחליפות חיילות צה"ל לבושות מדים. "זה פרויקט שנולד כתגובה לגיוס של הבת שלי, שגם משתתפת בצילומים. אנחנו רגילים לבנות שמיד אחרי בית הספר הולכות לצבא ומסתובבות עם רובים, אבל למי שמגיע ממקום אחר זה נראה מוזר. אני זוכרת שכשאני הגעתי לארץ, אחד הדברים שנראו הכי חריגים בעיניי הוא הבנות החיילות עם הנשק. אני גם שואלת באמצעות העבודות שאלות פילוסופיות כמו מהו תפקיד האשה: האם זה לא מספיק שהיא צריכה ללדת את הקורבן, לשלוח את בניה לצבא, אלא גם צריכה להפוך לקורבן בעצמה? או שמא אנחנו חיים היום בעידן של פמיניזם שבו אשה היא חזקה כמו גבר ולכן צריכה להגן גם היא?".

זו תהיה עבורה הפעם השנייה שבה היא מציגה בביאנלה הים־תיכונית, שיזמו בלו סימיון פיינרו ואביטל בר שי ומתקיימת זו הפעם השלישית. הביאנלה, שנפתחה ביום חמישי האחרון, עוסקת השנה בנושא "Out of Place", ומציגה עבודות של עשרות אמנים מהארץ ומהעולם שיהיו פזורות במבנים שונים בעיר ובסביבתה: במסגד, במכללה, אצל הקצב, הירקן ועוד.

אנג'ליקה שר צילום: אוראל כהן

אחרי שהכומר ביקש משר להסיר את צילומי החיילות מהכנסייה, העביר אותן פיינרו למכללת סכנין. גם שם היתה התנגדות של גורמים בתנועה האסלאמית שהתקשרו למכללה וביקשו שנוריד אותן. בסופו של דבר העבודות מוצגות במשרדו של עורך דין מקומי. "הוא עצמו מוסלמי אבל אשתו היא איטלקייה נוצרייה, אז הוא הכיר את השפה והתחבר אליה", אומרת שר.

למה בחרת בסצנות מהנצרות?

"ראשית, העולם הפיגורטיבי הנוצרי הוא העולם שגדלתי בו. נולדתי בליטא שהיא מדינה דתית מאוד. שנית, אני רואה הרבה דברים משותפים לנצרות ולצבא. אלה שני המוסדות שהכי פחות השתנו במשך הזמן. יש בהם קווים מקבילים מבחינת היררכיה, מבחינת לבוש. הם שניהם גופים שמרניים תומכי אידיאולוגיה שהיא ערך עליון, אותה אידיאולוגיה שגורמת גם לכך שהם דורכים על הפרט. המטרה של שניהם היא הקרבה עצמית למען החברה והקהילה".

"אוכלות האבטיחים" של שר צילום: אנג'ליקה שר

שלוש העבודות שנפסלו על ידי הכנסייה בסכנין מתארות שלוש סצנות נוצריות מוכרות: הולדת ישו, הסעודה האחרונה ודימויה של תנוחת ה־Orante, אחת מבין חמש התנוחות המסורתיות של מריה הקדושה — סצנה שאותה "משחקת" בתה של שר. "זוהי תנוחה של מריה שמתפללת ומגנה, והיא נתפסת על פי הדת גם כסוג של חומת מגן", מסבירה שר. "בסצנה של הסעודה האחרונה, במקום את הבשר והדם של ישו, החיילות אוכלות אבטיח, שהוא גם בעיניי סמל מובהק לישראליות וגם מתחבר לבשר בצבע שלו. בעבודה שמתארת את לידת ישו צילמתי שני כלבים במקום החמור והפרה שמופיעים שם במקור ומייצגים את העם. כל הסדרה עובדת על הקונספט של החלפת תפקידים ויש בה הרבה שימוש באירוניה. בכלל אני מאמינה שאסור לדבר על שום דבר בלי להשתמש במעט חוש הומור".

שר (48) נולדה בליטא ועלתה לארץ בגיל 21. היא בוגרת תואר ראשון באוניברסיטת בר־אילן, שם למדה בכלל מדעי הטבע ורנטגן. רק אחרי שנולד ילדה השני, החלה ללמוד צילום, ולאחר לידת בתה השלישית הגיעה ללמוד בבצלאל. זה שנים היא עוסקת בצילום מבוים ומציגה בתערוכות ברחבי הארץ והעולם.

בתה של שר בתנוחה של מריה הקדושה צילום: אנג'ליקה שר

את מרגישה שהעבודות שלך מושפעות מעיסוקך הקודם?

"נורא סקסי היה להגיד שפעם התעסקתי ברנטגן אז צילמתי מבפנים והיום אני מצלמת מבחוץ" היא צוחקת, " אבל אני לא באמת יודעת אם יש השפעה".

גם הפרויקטים הקודמים שלה השיקו לא פעם לחייה האישיים, בהן הסדרה "מעיל הפרווה של אמא" שמגולל את הסיפור המשפחתי שלה. "אני מציירת סקיצה ולפיה אני מביימת את הצילום", היא מסבירה."ובגלל שאני עובדת לבד לגמרי, ללא אסיסטנטים, תמיד יש טעויות שקורות, ובסוף אני משתמשת בהן".