שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
אמנות ועיצוב

סיני אחד לא טועה: האמן איי ווייוויי בראיון ל"כלכליסט"

"מצד אחד יש בישראל דמוקרטיה ומצד שני יש בה אנשים שחיים בתת תנאים", כך אומר האמן־אקטיביסט הסיני הנודע איי ווייוויי, שתערוכה שלו תיפתח היום במוזיאון ישראל

ענת ברזילי 08:5901.06.17

היום תיפתח במוזיאון ישראל בירושלים תערוכת יחיד לאמן הסיני הנודע איי וויווי. התערוכה, ששמה "אולי, אולי לא", נפרסת על פני שלושת גלריות במוזיאון ומציגה עבודות מוכרות של האמן שכבר הפכו איקוניות ביניהן העבודה "זרעי חמניות", שהוצגה לראשונה ב־2010 כשרצפת אולם הטורבינות של הטייט מודרן בלונדון כוסתה ב־100 טון גרעיני חמניות מפוסלים פורצלן שצוירו בעבודת יד על ידי 1,600 אומני ציור סינים. כאן היא מובאת בגרסה מצומצמת (23 טון).בנוסף מעטרים את הגלריות טפטים האוספים דימויים מההיסטוריה האישית והאמנותית של האמן לכדי תבניות גיאומטריות, מצלמות מעקב מוזהבות, ציורים המספרים את סיפור הפליטות העולמי ואצבע משולשת מוצגת כמנדלה מה שמנטרל מיד את כוח ההתנגדות של המחווה הפשוטה הזו.

 

הטיגריס שניצל

 

כל העבודות, פרט לאחת, שלא פעלה בעת סיור העיתונאים בתחילת השבוע, הן עבודות שהוצגו כבר ברחבי העולם. העבודה החדשה היא ווידיאו שבמרכזו הצלתו של טיגריס מגן החיות בעזה. "הוא היחידי מכל החיות ששרדו אחרי מבצע 'צוק איתן'", מספר איי וויווי "כשצילמנו את גן החיות הלכנו בין עצמות של עופות וגופות של חיות. זה היה מראה קשה. יצרנו קשר עם ארגונים למען זכויות בעלי חיים, ובעזרת הרשויות הישראליות והפלסטיניות הצלחנו לשקם את הטיגריס, להסיע אותו לאפריקה ולשחרר אותו שם. המצב בעזה הוא מאוד כבד, ובכלל להציג בישראל זה כבד. מצד אחד יש לכם דמוקרטיה ועיתונות ששואלת שאלות, ומצד שני יש בה אנשים שחיים בתת תנאים".

 

ובכל זאת אתה מציג כאן.

"אני לא חושב שצריך להחרים. חרם הוא לקחת חלק באידיאולוגיה של הקורבן. זה לבחור בצד של הקורבן. אני רואה את זה כחלק מהטרגדיה ולא משהו שיביא פתרון. אני בטוח שיש בישראל הרבה צעירים שיוכלו להבין את השפה האמנותית שלי ולהתחבר אליה, ולכן בחרתי להציג כאן".

התערוכה יפה ומנומסת, שולה מתוך עבודתו האמנותית, שהאקטיביזם בה הוא פעולה בסיסית, את היפה, כמו מהססת לנקוט עמדה ביחס לעולם או לאמנותו חסרת הפשרות.

 

לפני 12 שנה, התחיל להביע האמן ביקורת חריפה ברשתות החברתיות כנגד המפלגה הקומוניסטית והמחיר ששילם על הבעת הדעה הפך לסימן ההיכר שלו כאמן. המשטר הסיני החל לעקוב אחריו ולהגביל את צעדיו. מצלמות אבטחה הותקנו סביב ביתו, וכתגובת נגד התקין בעצמו מצלמות מעקב בביתו ובכך הצהיר — אין לי מה להסתיר. הוא נלקח והוכה על ידי המשטר באופן שהוביל לדימום במוחו, וכעבור זמן, ב־2011, נכלא באופן לא חוקי ל־81 יום. היום הוא חי בברלין, קיבל מעמד של פרופסור ומלמד באוניברסיטה לאמנות שם.

 

איי ווייוויי השבוע במוזיאון ישראל, משחזר את תמונת גופת הילד הכורדי המפורסמת, על גבי מיצב מ־23 טון זרעי חמניות מפוסלים איי ווייוויי השבוע במוזיאון ישראל, משחזר את תמונת גופת הילד הכורדי המפורסמת, על גבי מיצב מ־23 טון זרעי חמניות מפוסלים צילום: אוהד צויגנברג

כולנו פליטים

 

על ביקורו בעזה ובירדן בשנה שעברה מספר איי ווייוויי: "פגשתי כל כך הרבה אנשים צעירים שאין להם שום השכלה, וזה הדבר הכי גרוע שאפשר לראות. בירדן ראיתי דור של צעירים שמבזבזים את חייהם שנראים כדרך ללא מוצא, כך שבין אם אתה בגיר או ילד, אתה כבר גמור ומבוזבז אחרי כל השנים האלו של פליטות. כל ערב עזה מוחשכת. כך שאיזה דימוי יכול להיווצר על העולם עבור צעירים שגדלים במצב כזה? איך אפשר שלא להרגיש עצב, איך אפשר שלא יהיה איכפת?"

 

הוא נולד בבייג'ינג, ואביו, שהיה אחד המשוררים המשפיעים בסין, איי צ'ינג, היה מתנגד המשטר שנרדף על ידיו, גורש מהעיר יחד עם משפחתו כשאיי ווייוויי היה בן שנה. "גדלתי בתנאים של גירוש במשך 20 שנה. גרנו במחנות עבודה ולאבי ניתן התפקיד המשפיל ביותר, לנקות את חדרי השירותים." הוא מספר, "אני סיני, אבל אף פעם לא הרגשתי שסין היא המולדת שלי. בילדותי כולם ראו בי כבנו של אויב המפלגה וגדלתי במצב של השפלה מתמיד. האמנות שיחררה אותי ונתנה לי מקום לבטא את רגשותיי באופן נרחב".

 

"רק לפני 12 שנה (כשהיה בן 47 — ע"ב) התחלתי לקבל הכרה אמנותית", הוא ממשיך. "כשחזרתי לסין ב־1993, אחרי שהות של 12 שנה בניו יורק (שבמהלכן רכש את השכלתו האמנותית — ע"ב), ניסיתי להצליח כאמן אך התייאשתי, הבנתי שאין סיכוי שאצליח ועברתי לעיסוקים אחרים. הרצאתי על אמנות ואספתי ענתיקות".

 

בימים אלו הוא עובד על סרט דוקומנטרי על הפליטים ברחבי העולם. במסגרת צילומי הסרט ביקר ב־32 מדינות ו־ב40 מחנות פליטים. תמונתו הידועה ביותר מהשנים האחרונות הוא כשגופו מוטל על החוף באי לסבוס, מחקה את התנוחה בתמונה המפורסמת של גופתו של הילד הכורדי, אלאן.

"הפליטות היא המצב האנושי המרכזי של ימינו", הוא מסכם, "במהלך העבודה על הסרט פגשתי מאות אנשים מכל מיני סוגים. פוליטיקאים, מבריחים, חופרי קברים, כמרים, פליטים, וקיבלתי תמונה שלמה יותר על הפוליטיקה הבינלאומית".

 

 

קבלו ניוזלטר יומי המסכם את חדשות היום ישירות למייל שלכם. לחצו להרשמה

בטל שלח
    לכל התגובות
    x