הסופר הצרפתי אוליביה בורדו: "הייתי לוזר מרוצה, עכשיו אני לוזר מנצח"

הסופר אוליביה בורדו נחשב לסנסציה בעולם הספרות בצרפת. הוא דיסלקט, עבד שנים כסוכן נדל"ן (לא מוצלח במיוחד), עד שפוטר, עסק בעבודות מזדמנות ועבר לגור עם הוריו בספרד - שם מצא מקלט של חום ואהבה לעומת פריז הקרירה. באווירה זו כתב בתוך שבעה שבועות את הספר "ככה החיים יפים", שזינק וכבש את רשימות רבי־המכר, תורגם ל־14 שפות, הופץ ב־35 מדינות, כולל ארצות הברית, וזיכה אותו בשלושה פרסי ספרות במולדתו.

"תמיד הייתי לוזר מרוצה, ולראשונה אני לוזר מנצח", אמר בורדו בראיון ל"כלכליסט". "יש לי יחס מיוחד לכישלון, כי התחלתי את הקריירה שלי כלוזר בגיל צעיר מאוד. הייתי כישלון בבית הספר, ומהר מאוד מצאתי את עצמי מחוץ למערכת, אבל נכשלתי גם בחיי המקצועיים. במשך 35 שנה סימנתי מטרות שלא יכולתי להגשים. יש סוג של נחמה בכישלון, עד שאפילו הקרובים אליך ביותר כבר לא מצפים ממך להישג כלשהו. זה מרגיע. למרות זאת, תמיד שאפתי לעשות משהו משמעותי שישאיר רושם בחיי, ואני מקווה שהצלחתי".

עטיפת הספר. תורגם ל-14 שפות

"ככה החיים יפים", היוצא לאור בימים אלה בעברית בהוצאת כנרת, הוא מסע פנטסטי של משפחה לא קונבנציונלית - אמא, אבא, ילד וחיית המחמד שלהם, ציפור אקזוטית גדולה ושמה "מדמואזל אין בה צורך".

האם לואיז והאב ג'ורג' האוהבים רוקדים בלי סוף לצלילי השיר "מיסטר בוג'נגלס" של נינה סימון, היא סוערת ומתעתעת והוא פנטזיונר. הילד, כמו בורדו עצמו, מתבלבל בין אותיות ומספרים, לא מוצא עצמו במסגרת בית הספר ומבלה עם הוריו בביתם ובבית הנופש שלהם. במערבולת של חושים ורגשות, שמובילה לצחוק ולדמע, מתאר בורדו את חיי המשפחה ואת יחסי הדמויות. עד לסוף הטרגי.

בורדו (36) נולד וגדל בנאנט, שבמערב צרפת, למשפחה בת חמישה ילדים. כיום הוא מתגורר לבדו בדרום ספרד. חלום הכתיבה היה שם תמיד, וזה אינו הניסיון הראשון שלו להוציא ספר לאור.

חי מהיד לפה ונדד בין ספות בבתי חברים

"התחלתי לכתוב בגיל צעיר, אבל הניסיונות היו מצערים למדי. בסוף הצלחתי לכתוב רומן ארוך מאוד, ציני ואלים, שכל הוצאות הספרים דחו אותו. למרות זאת, בזכות כישלון הרומן הראשון שלי הכרתי עורכי ספרים חשובים בפריז, שעודדו אותי להמשיך לכתוב. בקיצור, הם סירבו לפרסם את הרומן הראשון, אך התחייבו לקרוא את כתביי העתידיים. במשך שנתיים הייתי חסר פרוטה וחייתי מהיד לפה, ישנתי על ספות בדירות של חברים. זה מסובך לכתוב תוך כדי נדידה במקומות שאינם שלך. 

הסופר הצרפתי אוליביה בורדו. הספר כולל גרגירי אבק אוטוביוגרפיים צילום: נורפוטו

"כשהבנתי שאני מתחיל להיות תלוי מדי באחרים, החלטתי לנסוע לבית הוריי בספרד. עזבתי את פריז הקרה והאפורה במצב של דיכאון קל והגעתי לספרד שבה מצאתי את השמש, הים, ההרים וניחוח פריחת ההדרים והיסמין. למחרת בבוקר כבר התחלתי לכתוב. כתבתי בחסות האור שבא מלבי וזה שחדר מבעד לחלון".

"ככה החיים יפים" כולל גרגירי אבק אוטוביוגרפיים, כמו העובדה שאין בבית טלוויזיה וחלק מחוויותיו של הילד ברומן מבוססות על ילדותו של בורדו עצמו. הבחירה בציפור האקזוטית נבעה מרצונו שחיית המחמד של המשפחה לא תהיה בנלית. באחת העבודות המזדמנות שלו הועסק בורדו בבריכות מלח, שם אהב להתבונן בציפורים,

ומשם עלה הרעיון. על הדיסלקציה אומר בורדו "כשהייתי קטן זו היתה בעיה, היום אני חושב לעתים שזה אפילו יתרון לכתיבה".

מבקרי הספרים כתבו עליו "זכרו את השם אוליביה בורדו. הוא ראוי לכל הצלחה שהסיפור יוצא הדופן והמרגש שכתב יכול לחולל". מבקרת אחרת השוותה את כתיבתו ל"אלגנטיות של קיפוד".

הרומן הבא בדרך. מתרחש בבריכות מלח

בורדו לא חלם שהספר יצליח כל כך, ואת ההודעה על כך קיבל מהמו"ל שלו כשביקר חבר: "זה היה סוריאליסטי, לא האמנתי. חלמתי, פנטזתי ואני עדיין מופתע מאוד מכל מה שקרה".

הכתיבה היא העבודה העיקרית שלך היום?

"אני מקווה מאוד שכן. לאחרונה סיימתי את הרומן הבא שלי, שאותו התחלתי עוד לפני שידעתי ש'ככה החיים יפים' יראה אור. הוא עוסק בסוגים שונים של חברויות ומתרחש בבריכות מלח, שזה פואטי מאוד. אני מקווה שאצליח להעביר במילים את יופיו של המקום".