$
קולנוע וטלוויזיה

הסרט "7 דקות אחרי חצות": פנטזיה אפלה

הסרט מטשטש את הגבול בין סרט ילדים לסרט מבוגרים. מומלץ למי שאוהב טרגדיה בפנטזיה שלו

אור סיגולי 09:3618.05.17

"7 דקות אחרי חצות" הוא מסוג הסרטים שעושים חיים קשים למפיקים ולמפיצים, בעיקר כי לא פשוט לקבוע מי קהל היעד שלהם. מצד אחד מדובר בסרט פנטזיה על ילד שפוגש מפלצת־עץ ענקית המספרת לו סיפורי אגדות, מה שוודאי יגרום לקהל המבוגר לקטלגו בקטגוריית הילדים. מצד אחר, הוא עוסק בכמה נושאים שלא ממש מתאימים לקהל הזה, כמו מחלות סופניות, בעיות התנהגות, פרידה מאנשים יקרים וטשטוש הגבול בין טוב לרע בעולם. 

מתוך הסרט "7 דקות אחרי חצות". מפגש של עולם האגדות עם הנקודות הכואבות בחייםצילום: Jose Haro מתוך הסרט "7 דקות אחרי חצות". מפגש של עולם האגדות עם הנקודות הכואבות בחייםצילום: Jose Haro צילום: Jose Haro

 

הדילוג הזה בי שני העולמות הוא גם היתרון וגם החיסרון של "7 דקות אחרי חצות" - אמנם הטשטוש הזה מרגיש יוצא דופן ואפילו אמיץ, אך הסרט לא באמת הולך עד הסוף עם האפלה, כמו הסרט "המבוך של פאן", וגם נשאר מעט שטחי בהתמודדות עם הדרמה שבמרכזו, ונדמה יותר כמו סיפור לפני השינה.

 

הסרט מבוסס על ספרו של פטריק נס, שגם עיבד את התסריט. גיבורו הוא קונור, ילד שחי עם אמו החולה, בזמן שאביו שעזב כבר הקים משפחה חדשה מעבר לים. קונור צריך להתמודד לא רק עם הפחד מאובדן אמו, אלא גם עם סבתו הקפדנית, הבריונים בבית הספר, ולאחרונה גם עם משהו מוזר הרבה יותר: באחד הלילות קם העץ הגדול שעל הגבעה מול ביתו, ומעמת את הילד הקטן עם הסיוטים שפוקדים אותו. המפגשים עם מפלצת העץ (בקולו של ליאם ניסן) משחררים בקונור זעם עצור שאמור להביא אותו לידי השלמה עם השינויים הכואבים שממתינים לו בחייו.

 

קונור הוא בהחלט הדבר המוצלח ביותר בסרט, בעיקר בזכות ליהוקו של השחקן הסקוטי הצעיר לואיס מקדוגל. זו אחת מההופעות הקולנועיות הטובות ביותר של ילד בשנים האחרונות, ומסקרן לראות לאילו מקומות תמשיך הקריירה שלו מכאן. הופעה משמחת נוספת היא של השחקנית האמריקאית היחידה של הקאסט סיגורני וויבר בתפקיד הסבתא, שהיא תוספת מעולה לכל סרט. הבמאי הוא ג'יי.איי. באיונה הספרדי, שמגיע מעולם האימה ("בית היתומים"), וברור לחלוטין מה משך אותו לפרויקט הזה.

 

זהו בעצם סיפור התבגרות ריאליסטי בצל טרגדיה ידועה מראש, המשתמש בעולם האגדות כדי לקרב את הילדים לנקודות הקשות והכואבות של החיים. מכיוון שהוא לא לגמרי מצליח במשחק הכפול הזה בין תמימות לאימה, ועובר בין שניהם באופן מעט שטחי ומסורבל, הוא כנראה כבר לא יהיה "הסיפור שאינו נגמר" החדש, אבל הוא בכל זאת מומלץ לאנשים שאוהבים קצת אפלה בפנטזיה שלהם.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x