גיא מר מ"הדג נחש" משחרר אלבום מחאה גרובי שנותן לכולנו כאפה מצלצלת

זה מתחיל מלטף ונעים. השיר הראשון "עובד על זה (לשמוח)" סופר־מדליק, שלישיית הסקסופון־טרומבון־חצוצרה מכניסה אותנו לגרוב ברגע עם שיר שאין מתאים ממנו ליום העצמאות של כל מי שהבין שהוא כבר לא ילד (מר בן 43): "אין לי ארץ אחרת ואין לאן לברוח, כל מה שנותר לי זה לשמוח".

שלושת הנשפנים בולטים גם בשיר הבא, שיר הנושא של האלבום, "הכל כלול", שבו הוא מונה מה כלול פה במחיר. בהמשך מגיע "בדיוק כמו כולם" מלא הדיסטורשן והגיטרות כסאח, שבו הוא תוהה איך זה שבסוף גם הוא בדיוק כמו כולם. ספר לי על זה. מדובר בשיר נחמד, אבל דעתי היא שהשירים שפחות מתבססים על דיסטורשן ויותר על תכנותים ופטיפונים, ובעיקר על הגרוב הזה שבדנ"א שלו, עובדים הרבה יותר טוב, ולראיה שני הבאים, "עושה לנו טוב" הכיפי עם יונתן גלילה ו"דעות".

מר. "אין לאן לברוח, כל מה שנותר לי זה לשמוח" צילום: אוהד רומנו

בזה האחרון, שגם יצא בצדק כסינגל, מתחילה המחאה לצבור תאוצה ולא עוצרת עד סוף האלבום. מר אומר שלכולנו דעות שונות, ועל כן הן תמיד יהיו חלוקות, אך בתוך תרבות הטוקבקים הבוטה שבה אנחנו שוחים הוא מפלל שנבדיל בין התבן למוץ ומציע לשתוק כשכולם צועקים, כי בשורה התחתונה "זה מתחיל בנו, לא משנה ימין שמאל".

עשרה שירים יש באלבום שמכיל קצת יותר מחצי שעה של קצב — בהם "עשר שנים" שמסכם עשור לא מוצלח מוסרית ו"הרב נחשד" - טקסט ארוך וכועס שמדבר ממש על ישראל 2017: "הרב נחשד הוא לא לבד / גם השר, גם השרה, אפילו ראש הממשלה".

כמה אמני מחאה יש לנו שעושים את זה ככה בקלאס, בעטיפה מוזיקלית מהוקצעת ובהפקה מעודכנת? אין. האלבום השני של החבר הכי צבעוני של הדג לא מתרחק הרבה מהעולם הלירי והמוזיקלי של הלהקה שלו. מר ניסה לגלות עד איזה עומק מגיעה השריטה שלנו, והוא עשה את זה יופי. גם אם הוא רק עטף לנו את כותרות העיתונים לכדי אלבום זה בסדר גמור, תפקידו לצעוק לנו את זה לאוזניים. "אין פה דין, אין דיין, יש רק כסף ונדל"ן", הוא שר, וטוב שהוא כאן "לדפוק על השולחן ולהרעיד את הבניין".