• תפריט
אמנות ועיצוב

מציאות מדומה של האמנית חנה שביב

שביב רוקמת על צילומים חדשותיים בניסיון ליצור מציאות טובה יותר: "אני לא יכולה לתקן אז אני מעוררת מודעות"

רעות ברנע 08:2107.03.17

"תוך כדי תהליך הרקמה אני מציעה תיקון למציאות, לאופן שבו היא צריכה להשתנות", אומרת האמנית חנה שביב. בתערוכת יחיד חדשה שמוצגת בימים אלה בגלריה של המרכז האקדמי ויצו חיפה (עד 28.3, הכניסה חופשית) היא מציגה סדרת עבודות שנעשו בטכניקה המשלבת צילום ורקמה. אוצר התערוכה הוא מיכה קירשנר.

 

העבודות, שהיא עמלה עליהן בארבע השנים האחרונות, כולן מתבססות על תמונות איקוניות, צילומים של אירועים היסטוריים או חדשותיים שמצויים בתודעה הקולקטיבית. בהם אפשר למצוא את תמונות הילד המפורסמת מגטו ורשה, תמונה של הוצאה להורג ממלחמת ווייטנאם, תמונה מפינוי עמונה ואת תמונת עריפת הראש המוכרת של דעאש.
האמנית חנה שביב האמנית חנה שביב צילום: אוראל כהן

 

"התחלתי לעסוק בתכנים האלה לפני כמה שנים, כשהרגשתי שאני לא יכולה יותר לראות ולשמוע חדשות", מספרת שביב. "אני מרגישה תמיד נורא אשמה שאני לא הולכת להפגנות. אני בעד הפגנות אבל יש בהן משהו אגרסיבי מדי עבורי. לכן החלטתי לנקות את המצפון בדרך אחרת ולנסות לתקן את המציאות שנשקפת מהצילומים הקשים האלה".

 

מלאכים בעמונה

 

שביב (68) היא אמנית ישראלית ותיקה. רוב שנותיה עסקה בעיקר בצילום ובהוראת צילום וצילום עיתונות. החיבור לרקמה דווקא לא היה טבעי עבורה. "אני לא נוטה למלאכות נשיות. אני דווקא השיפוצניקית של הבית, נורא אוהבת טיח, מלט, עבודות עץ וברזל. אבל ברקמה יש משהו מרפא. כשהחלטתי שאני מנסה לתקן את המציאות, חשבתי לנסות ולרקום אותה. אבל זה לא תהליך קל, בעיקר כי קשה לי מאוד לפעמים לרקום את הנושאים שאני מתעסקת בהם. אני לא יכולה לעשות את זה יותר מחצי שעה, והרבה פעמים אני מפסיקה עבודה באמצע ואחר כך חוזרת אליה".

רקמה על תמונת עריפת הראש של דאעש. "החרבות הופכות את האירוע לריקוד" רקמה על תמונת עריפת הראש של דאעש. "החרבות הופכות את האירוע לריקוד" צילום: HC Editions

 

איך מתבצע ה"תיקון"?

"בעבודה שמתייחסת לפינוי עמונה רקמתי על התמונה מלאכים איקוניים מציורים נוצריים. בסצנה של עריפת הראש של דאעש הכנסתי חרבות מסביב, שהופכות את

האירוע למעין ריקוד, אקט מוזיקלי. לילד מגטו ורשה צירפתי דימוי ממקום אחר, של ילד ישראלי שעולה לאוטובוס בשנות השלושים, כדי להראות את התהליך החיובי שהתרחש בארץ בזמן השואה באירופה. הפתרונות שלי נאיביים, לפעמים אפילו מקבריים. אני לא באמת יכולה לתקן, אבל אני מייצרת מודעות. מי שעומד מול העבודות האלה לא יכול אלא לחשוב על המציאות שבה אנחנו חיים".

 

"עבודות פוליטיות"

 

הטכניקה של שביב אינה פשוטה. "אני מתחילה בשיטוט באינטרנט, מחפשת את התמונות הקנוניות, המוכרות. לאחר מכן אני מעבירה אותן לבד ואז רוקמת אותן במלואן. אז אני סורקת את הרקמה ברזולוציה גבוהה מאוד ומבצעת בתמונה מניפולציות שונות - גוזרת וקורעת ויוצרת את הקולאז' הסופי".

 

מדוע זה שאב אותך כל כך?

"היה לי צורך חזק להגיב למה שקורה מסביב, וידעתי שלא אצא לצלם ברחובות על קטנוע. אלה העבודות הראשונות שלי שאפשר להגדיר כפוליטיות".

 

קבלו ניוזלטר יומי המסכם את חדשות היום ישירות למייל שלכם. לחצו להרשמה

בטל שלח
    לכל התגובות
    x